יש לי ילדה שלפעמים שוכחת לאכול, בדקתי היא קופי של אחים שלה אז היא באמת הבת שלי, והיא באמת מידי פעם שוכחת לאכול, כשהיא עסוקה ביצירה או בזום או משחקת עם חברים האוכל נדחק לחשיבות משנית. זה דיי מבאס לקום בשבע בבוקר, לארוז לגברת ״שני סנאקס ולאנצ'" ולקבל אותם בחזרה הביתה אחרי כמה שעות. אבל אני מבינה שזה לא בכוונה, זה באמת כי היא כל כך נהנת מהאקשן במהלך היום ואם האוכל הוא לא משהו שהיא ממש ממש אוהבת, היא יכולה לשכוח ממנו. כשהיא נכנסת לרכב אחה״צ היא כבר מתישבת וזוללת את הקלמנטיה שקילפתי לה בבוקר ואחריה את הקופסא עם הבולונז, ואני תוהה איך היא החזיקה מעמד עד כה (הילדה לא הקלמנטינה). ובכל זאת, אני משתדלת לשלוח לה דברים שהיא אוהבת, כאלה שהיא לא שוכחת לאכול. פסטה בולונז, היא מסוג המאכלים שהיא יכולה לאכול כל יום, שלוש פעמים ביום. אז כמובן שהיא מככבת אצלה בקופסת האוכל (תרמוס ששומר על החום), וכמובן שבגלל שהיא מכבבת אצלה בארוחות אני מנסה להפוך אותה לתבשיל עמוס בירקות לעייפה. זה עדיין רוטב בולונז, אבל הוא מאוד עשיר וסמיך, כזה שכשהיא אוכלת אותו לארוחת בוקר (וזה קורה לפעמים), אני רגועה במאת האחוזים כי זה עדיף על רוב ארוחות הבוקר שהיא מסכימה לאכול.
את ההשראה לרוטב הזה קיבלתי ממרי, חברה טובה מישראל, שכמוני מנסה לשלב כמה שיותר ירקות ועושר טעמים בארוחות של הילדים, היא הביאה את הרוטב הזה ארוז בקופסא לפיקניק, השילוב של אורז במקום פסטה והרבה ירקות במנה קנה אותי. בולונז עם אורז או קוסקוס הפכה להיות מנת הדגל של הילה, כי כמובן שאי אפשר ששלושה ילדים יאכלו את אותה המנה. אז רוני אוכלת או רק את הרוטב, או עם פסטה, והילה אוכלת את הרוטב עם קוסקוס או עם אורז או בלי כלום.
ניר שממעט בפחממות אוכל אותו עם ברוקולי, ויובלוש כיאה לנער מתבגר, לפעמים אוכל אותו ולפעמים מסרב ועושה פרצוף של ״למה אין ג׳אנק פוד בבית הזה?״, לא כי זה לא טעים לו, בעיקר כי אם אחיות שלו כ״כ מתלהבות צריך שמישהו יאזן את הנחת של אמא.
הרוטב באמת טעים ומוצלח, אני משתמשת בו גם כרוטב ללזניה. וניסיתי להכין אותו גם עם impossible meat ונרשמה התלהבות רבה (לא הורגש כמעט).ֿ זה אמנם רוטב בולונז שילדים אוהבים, אבל גם המבוגרים אוהבים לא פחות. כמובן שאני לא מכינה אותו כל שבוע כי הייתי משתגעת מהשיעמום, אז אני מכינה כמות כל שבועיים שלושה ומכניסה למקפיא (מי אמר קיצורי דרך?). אני לא יכולה לתאר את קריאות ההתרגשות של הבנות כשהן מגלות שכן יש עוד בולונז בפריזר (מידי פעם אני אומרת שאין כדי שיאכלו גם דברים אחרים).
רכיבים, לכחמש עשרה מנות:
- קילו בשר טחון עם מעט שומן (ניתן גם להשתמש בטחון צמחוני)
- 700 גרם רסק עגבניות (שתי קופסאות קטנות)
- בצל אחד גדול
- חמישה שיני שום
- שישה גזרים
- ארבעה קישואים או זוקיני
- כף שמן זית
- כף מלח
- שש כוסות מים
הכנה:
- אני משתמשת בסיר גדול של מרק, של 8 ליטר לפחות.
- מתחילה עם הבשר, עם מעט שמן מטגנת אותו עד שכולו משחים ותוך כדי מפוררת- תהליך כשל כעשר דקות רבע שעה.
- במקביל, במעבד מזון מגררת את כל הירקות: הקישואים,השום, הבצל והגזר, להבטיח שאף זעטוט לא ימיין את הרוטב תוך כדי אכילה.
- כשהבשר שינה את צבעו לגמרי וכולו מפורר, אני מוסיפה לסיר את כל הירקות, מערבבת היטב ומשאירה לאידוי קל של שתים שלוש דקות.
- מוסיפה את רסק העבניות, ושש כוסות מים, מערבבת היטב ומכסה את הסיר.
- משאירה את הרוטב להתבשל לפחות שעה, ככ שהניתן לרוטב להתבשל יותר הוא ישתבח (שלוש שעות על אש נמוכה), אבל אם אין זמן, זה מוכן לאכילה אחרי כשעה.
- אם הרוטב דליל מידי אפשר לבשל על אש בינונית ולאדות את הנוזלים כעשר דקות.
- אם מחליטים להשאיר אותו מעל שעה על האש, תוודאו שיש מספיק נוזלים , שהאז נמוכה, וכל חצי שעה תבחשו כדי שלא תחרך תחתית הסיר.
- מגישה עם פסטה, אורז, קוסקוס או פשוט רק את הרוטב… כפי שלמדתי מהילדים שלי.
קופסאת הבולנז האלמותית, להתראות בעוד שבוע שבועיים!