קטגוריה: אוכל טורקי

בביקור האחרון שלי בישראל גיליתי שלדודים שלי מצד אמא יש מסורת, סוג של פרלמנט. הפרלמנט הזה נפגש בבית, כל יום בלי יוצאים מן הכלל ועל מרכיב האוכל במפגש בו מנצחת דודתי האהובה קלו. אני אוהבת כל מאכל שדודה שלי מכינה מאז שלמדתי ללכת לבית שלה ולהציץ בסירים. ובגלל שזו הזדמנות לבקר את כל הדודים שלי יחד, החלטנו גם בביקור האחרון לקפוץ לבקר בזמן הפרלמנט. זו היתה החלטה חכמה מהרבה בחינות, אבל האורז הזה שהוגש לנו ע״י דודתי עם קבבים טריים מחזק את הבחירה. השילוב של אורז וכרוב קיים מאז ומתמיד, באינספור סוגי ממולאים, אבל כאן יש איזשהו טריק, הכרוב איננו ממולא, הוא חתוך דק ומשלב, כמו מתחבא באורז, והוא נזלל ע״י כולנו אף על פי שהשעה היתה רק עשר בבוקר. הג׳ט לג הוא לא תירוץ, זה האוכל של דודה שלי שפתח לכולנו את התאבון. והנה עוד סיבה מיני רבות לזה שאני לא יכולה לחכות לביקר הבא!
בחזרה הביתה, היתה דרישה שנכין שוב את האורז עם הכרוב, המתכון שוחזר עם טונות של געגעועים. הוספנו גם את הקבבים של יותם, מתכון טעים שתמיד כיף לחזור אליו.

מור, היא הנינה הבכורה מצד אמא שלי, נהנתי לראות אותה גדלה לאורך השנים מהתינוקת המתוקה לבחורה המדהימה שהיא היום. מפגש בנות איתה, עם האחיות שלה ושאר בנות המשפחה (שלוש דורות שבהן רוב מובהק לנשים) תמיד יהיה מלא בצחוקים וממלא את הלב. עברו שנים וממרחקים בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית הגיעו אלי תמונות של הבורקס הטורקי שמור מכינה כתחביב. כשהגעתי, לביקור קצר מידי בארץ, היה ברור לי שאנחנו ננסה לתאם הכנת בוקרסים ביחד. בספונטניות נפגשנו בשבת בצהרים לכמה שעות של כיף. מור הכינה את הבצק, במומחיות, מרגישה אם צריכים עוד טיפה מים או לא. מסבירה איך לפתוח אותו בעדינות לעלה דקיק דקיק, וכמובן איך להכין את מילוי בתרד (מנגולד) וגבינה. והבונוס: מגבעולי התרד הכנו סלט מבושל, שאמא שלי היתה מכינה ובת דודה שלי מאוד אוהבת. הבונוס הגדול בלהתבגר בכך הוא שאנחנו זוכים לראות את הדור הבא, גדלים ופורחים. וככה בלב גדוש באהבה וידיים עמוסות במגשי בורקסים נהדרים יצאתי לביקור משפחתי והעברתי את האושר הזה הלאה במשפחה.

המתכון המצורף מספיק לשמונה בורקסים בגדול בינוני, אני ממליצה להכפיל כמויות ולהקפיא את העודפים. וכמובן לעבוד בחברותא כי זה הופך את ההכנה להרבה יותר כיפית. יש לפחות שעה של המתנה כשהבצק בשמן, כשהיינו ביחד הזמן עבר בלי שבכלל שמתי לב שהמתנו.

במיה ברוטב עגבניות עם הרבה בצל ושום, מעדן פשוט טעים וסופר בריא. כדי להמנע מהריריות של הבמיה צריכים להתחיל את הבישול בטיגון עם מעט שמן לכמה דקות. הפעם הכנתי את הבמיה מבמיה קפואה, כי הטרייה שהיתה בסופר נראתה קצת מבאסת. טרייה או קפואה, גדולה או פיצית כמו שמצולמת בתמונה, תעשו לעצמכם טובה ותכניסו אותה לתפריט. ירק טעים וכל כך בריא שפשוט כיף להכניס למטבח. התבשיל הזה יכול להאכל כתוספת ירק למנה או כסלט מבושל. המלצה קטנה לסיום, אם הגעתם לשוק ויש במיה טרייה ויפה, תנשנשו אותה כפי שהיא, זה טעים ממש!

כבר כמה שנים שאנחנו מכינים בורקס ביתי, גם כי אין פה כ״כ ממי לקנות בורקס בקליפורניה, אבל גם כי זה מאפשר לשחק עם מילויים כטוב ליבינו. בתור מישהי שתמיד מעדיפה את המילוי על הבצק שסביבו אני אוהבת הרבה מילוי, ומילויים מושקעים כאלה שמכינים בבית. הפעם עשינו שתי וריאציות: בורקס תרד וגבינות, ובורקס גבינות. מילויים אחרים אהובים כאן הם פטריות בצל ותפו״א וכמובן פיצה. את אתגר הכנת בצק עלים בבית עוד לא ניסיתי. הבצק הוא בצק עלים קנוי שהופך את המתכון הזה לקל ונגיש. כאן הוא נמכר בחבילות של עשרה ריבועי בורקס אבל כמובן שאפשר גם להשתמש בגליל בצק עלים. זה עוד מאכל שכיף להכין עם הילדים, הם אוהבים לפזר את המילויי, לסגור את הקצוות ולעצב לצורות שונות וכמובן למרוח את הציפוי מלמעלה. אל תשכחו את השלב הזה, כי זה ההבדל בין בורקס מושקע במראה אפרפר לבין מראה שחום ופריך.
חג שבועות כבר עבר, אבל את הבורקסים האלה אנחנו מכינים לאורך כל השנה, זה גיוון כיפי לארוחת ערב, או לכריך לבהס אם נשאר משהו לבוקר.

כשגרנו בישראל, היינו ישנים חלק מסופי השבוע בבית של ההורים של ניר. התאספות של כל המשפחה יחד, כל כל ילד חוזר לחדר ילדותו, בתוספת הבני זוג והנכדים. אמא של ניר היתה מפנקת בכל הדברים שכולנו אוהבים, אבל הדבר שאני הכי זוכרת הוא שלל הסלטים שהיא היתה מכינה. בארוחת שישי היה מבחר מאזטים מהמם, אבל לפני הארוחה, וגם בשבת בבוקר, הסלטים היו יוצאים שוב ושוב מהמקרר, אחד אוכל טחינה עם חלה אחד אוכל חומוס ואני עם סלט הפלפלים החריף הזה. לוקחת ביס, נשרפת מהחריף, אבל לא יכולה שלא לקחת את הביס הבא. ארוחת הבוקר שלי היתה הסלט הזה וגם ארוחת הערב לפני שנוסעים הביתה: פיתה עם סלט פלפלים וטחינה, חלה עם סלט פלפלים או לחם טרי. יותר משנתיים מאז שהיינו בארץ, וזכינו לאכול מכל המטעמים של ענתי, בארוחת שישי עם שולחן ארוך מעורבב עם המשפחה שלי והמשפחה של ניר, מנסים לאגור עוד ועוד זמן יחד שניה לפני שטסים בחזרה. אז תוך כדי שאני חולמת על הביקור בארץ ועל המפגש הבא עם כל המשפחה, הסלט הזה נוסף לשולחן הביתי שלנו.

מרק יוגורט ומלפפונים, מסוג המאכלים שאני רוצה שהילדים שלי יכינו כשבא להם לנשנש משהו, כי ככה זה היה בבית בו גדלתי. הרבה פינוקים אבל גם הרבה חופש. ואת החופש להכין ג׳יג׳יק במקום לקטר שאין בבית משהו טעים לאכול אני נותנת לשלושתם בכיף. בלי ששמתי לב המתכון הקליל הזה כמעט ולא נעשה בבית, ואין סיבה אמיתית לזה, במיוחד לחובבת לביבות כמוני. אני אוכלת אותו כמרק או כמטבל שנלווה ללביבות ויכול גם להתלוות לדג אפוי או כרוטב לסלט. זה נכון שהמתכון הזה הוא כל כך קליל, אבל מסתבר שהוא כמעט נשכח. אז במטרה להעביר את המסורת גם לילדודס שלי (כי לא כל פעם שרוצים לנשנש משהו חייבים לפתוח שקית מרשרשת) חזרתי להכין את הג׳יג׳יק בבית. מנה כל כל טעימה וכל כך בריאה וקלה להכנה שבאמת אנחנו צריכים להכין הרבה יותר.