מנה קלילה וכיפית שאפשר לאכול בתוך בוריטו או על אורז, משלבת הרבה ירקות אבל גם חזה עוף טחון והכי חשוב מתובלת בתערובת תיבול בסגנון מקסיקני.
התיבול מאוד דומה לתיבול מזרח התיכוני, עם הסוויץ הקטן של הצילי החריף והאורגנו.
אפשר להכין את המנה גם עם תערובת תיבול קנויה, אבל האמת שיותר פשוט לי לקנות את התבלינים הבסיסים ולהכין לבד ולקבל תוצאה מדויקת שלא תלויה ביצרן ספציפי.
המטבח העירקי מככב אצלינו במשפחה בזכות דודתי האהובה, היא למדה את כל המאכלים האלה ותמיד מצרפת אותם לשולחן המשפחתי במפגשים. היא מסוג האנשים שמבשלים בחסד, בלי הרבה רעש וצילצולים, כל דבר שהיא מכינה תמיד יותא הכי טעים שיש. בתור מישהי שגדלה קרוב אליה ותמיד באה להציץ לסירים אני מדברת מניסיון.
היום זו המנה האהובה על הבת שלי והחברות שלה, מסוג הסירים שהן מבקשת שאכין שוב ושוב. מנה מאוד מאוד קלה להכנה, שגר ושכח לתנור, רק בלי השכח כי הריח שמתפזר בבית גורם לכולם להיות מודעים לכך שיש משהו מתבשל פה.
כבר סיפרתי בעבר שקארי היא אחת המנות האהובות עלי, אז אני חוזרת למתכון נוסף של קארי הירוק. הפעם הקארי בשילוב דלעת וחצילים, שילוב שמתאים לסתיו ולשפע הדלעות שמקשטות את השווקים. מנה קלה להכנה ומנצחת בעיני. ניתן להוסיף לה נודלס או להגיד על אורז ולקבל ארוחה מלאה ומגוונת. המתכון כאן הוא בסיס למתכוני קארי נוספים, ניתן להוסיף מנות חלבון שונות (עוף, דג,טופו) וכמובן ניתן לשנות את מרכיבי הירקות, בטטה, תרד, ברוקולי, אפונה, אין ירק שהרוטב המדהים הזה לא יחמיא לו.
בביקור האחרון שלי בישראל גיליתי שלדודים שלי מצד אמא יש מסורת, סוג של פרלמנט. הפרלמנט הזה נפגש בבית, כל יום בלי יוצאים מן הכלל ועל מרכיב האוכל במפגש בו מנצחת דודתי האהובה קלו. אני אוהבת כל מאכל שדודה שלי מכינה מאז שלמדתי ללכת לבית שלה ולהציץ בסירים. ובגלל שזו הזדמנות לבקר את כל הדודים שלי יחד, החלטנו גם בביקור האחרון לקפוץ לבקר בזמן הפרלמנט. זו היתה החלטה חכמה מהרבה בחינות, אבל האורז הזה שהוגש לנו ע״י דודתי עם קבבים טריים מחזק את הבחירה. השילוב של אורז וכרוב קיים מאז ומתמיד, באינספור סוגי ממולאים, אבל כאן יש איזשהו טריק, הכרוב איננו ממולא, הוא חתוך דק ומשלב, כמו מתחבא באורז, והוא נזלל ע״י כולנו אף על פי שהשעה היתה רק עשר בבוקר. הג׳ט לג הוא לא תירוץ, זה האוכל של דודה שלי שפתח לכולנו את התאבון. והנה עוד סיבה מיני רבות לזה שאני לא יכולה לחכות לביקר הבא!
בחזרה הביתה, היתה דרישה שנכין שוב את האורז עם הכרוב, המתכון שוחזר עם טונות של געגעועים. הוספנו גם את הקבבים של יותם, מתכון טעים שתמיד כיף לחזור אליו.
מרק שעועית, אוכל של בית. מנה שאפשר לאכול כמרק סמיך או רוטב עשיר על אורז. אצלינו היו מכינים אותו בגירסא הצמחונית, ואוכלים יום אחד כרוטב מעל אורז לבן, ולמחרת משדרגים את המרק למרק פסטה עם שעועית. אני אוהבת את שתי הסגנונות. כשמשלבים פסטה, המנה ידידותית יותר לילדים, זו שיטה מעולה לחשוף ילדים לקטניות כשהן חלק מהרוטב לפסטה, מה שפותח את האפשרות לאכול אותן גם בלי הפסטה בעתיד.
אחד המאכלים שהיו מסורת משפחתית אצלינו, בכל יום שישי ארבע בנות מגיעות לארוחת ערב ובכל יום שישי העוף הזה מחכה לנו בתנור. אני מודה שהיינו באות גם בלי העוף, הואכל הטעים היה רק הבונוס. עם השנים, המילוי קצת השתנה, אבל בסופו של דבר מילוי האורז יוצא מוצלח בגלל השילוב של נוזלי העוף שנספגים באורז, שאר התוספות זה רק פינו׳ נוסף.
השבוע חג ההודיה אצלינו, מה שהזכיר לי את המתכון הזה אז בהזדמנות זו אני מודה על כל מה שיש ועל עוד ארוחות משפחתיות מהנות, ונכנסת להכין את העוף הממולא באורז עם עוד כמה הפתעות.
כבר כמה פעמים ששמעתי על הפאייה של אבי, ואז טעמתי אותה, התלהבתי וסימנתי לעצמי לחפש זעפרן. וככה עברו השבועות, הזעפרן כבר חיכה במגרת התבלינים, ואני התמהמתי עם ההכנה.
לפני שבוע הכנתי אותה לראשונה, בעשר בלילה כשהיא היתה מוכנה היה קשה לעמוד בפיתוי של צלחת מהבילה. למחרת אחרי שהילדים קיבלו את הפאייה לארוחת צהרים בבה״ס, קיבלתי קופסאות ריקות, ותגובות נלהבות.
בגרסאת המקור הפאייה הוכנה עם עוף, אבל האורז והירקות הם המרכז כאן, אז אני משנה את היחסים בצורה משמעותית, ואפשר גם לוותר לגמרי על העוף כאן. למתכון המקורי של אבי הוספתי גזר שמוסיף צבע יפיפה למנה. כדי להכין את הפאייה נדרש ציר ירקות או ציר עוף, אז במקרה הזה פשוט הכנתי על הדרך גם מרק ירקות שמשתלב היטב בקיץ הקליפורני הקריר. כמובן שניתן להחליף עם ציר קנוי או ציר שהוכן מראש והוקפא למטרה הזו.
ההכנה כאן כל כך פשוטה וקלה, ומתקבל אורז חלומי, אז אל תעשו את הטעות שלי ותמהמהו מידי עם ההכנה. ואם אין זעפרן, אפשר גם בלי.
המנה כל כך טעימה צבעונית ויפה, שאני מתכננת להוסיף אותה לארוחת החג, אבל כדי שתוגש חמה התזמון פה חשוב: הכל עד השלב של הוספת האורז למחבת יכול להיות מוכן מראש ואז רבע שעה לפני שמתיישבים לשולחן אפשר להוסיף את האורז, ואחרי כשרבע שעה לבדוק אם צוריך עוד מעט נוזלים ופשוט להשאיר את המחבת מכוסה ככה שהכל ישאר חם.
חג שמח!
ולפעמים אני זו שצריכה להתפנק: חופש גדול, ניר בנסיעת עבודה לארץ פעם שנייה בחודשים, ואני מוצאת את עצמי עובדת, מסיעה ילדים לחברים חוגים וקיטנות, ומנסה גם לתת להם הרגשה של חופש גדול אז בין לבין גם הולכת ללונה פארק. בתוך כל זה, הייתי צריכה למצוא איים של שפיות עבור עצמי, ספר טוב שקראתי, קפה עם חברה, כל דבר שיגרום לי להרגיש שאני לא רק נהג ומפעילה. המג׳דרה הזו היתה שיחוק בשבוע הזה. אחד המאכלים שאני הכי אוהבת, כל כך טעים, שגם כשאכלתי אותה כמה ימים ברצף בכל מיני וריאציות היא שימחה אותי. והנה חזרנו לשיגרה, ניר כאן, ומייד הכנתי את המג׳דרה שוב כדי לחלוק גם איתו את הטעם ושפע הבריאות הזה.
יש המון גרסאות למג׳דרה, אני אוהבת את זו, ביחס של אחד לאחד בין האורז לעדשים, וגם כשקודם מבשלים את העדשים ומשתמשים במי הבישול המבולים שלהם להמשך הבישול של האורז. מכוס אורז וכוס עדשים יוצא סיר ריחני וטעים, כל פעם שאני רואה את הסיר הזה אני נזכרת במרק מכפתור, בעיקר שני רכיבים שביחד יוצרים מנת חלום.
הפעם הפינוק הוא למבוגרים, מנה קצת חריפה עם הרבה ירקות וטעמי המזרח התיכון. הגעתי למנה הזו בתקופת הקורונה, כשכבר ממש השתעממתי מארוחות הצהרים היומיות ואז נתקלתי במתכון הזה, אבל בלי הירקות, משהו היה חסר לי אז הוספתי לזיתים והעגבניות המיובשות גם ברוקולי פטריות ובצל. שילוב מוצלח של הברוקולי מקליפורניה והעריסה שהגיעה מישראל. המנה הזו גורמת לארוחה ביתית להרגיש כאילו אנחנו במסעדה.
כשמטבח ישראלי ומטבח מקסיקני נפגשים נוצרת חגיגה אמיתית של צבעים טעמים והרבה ירקות. הילדים שלי מאוד אוהבים את הרשת צ׳יפוטלה, אז לא מן הנמנע שאני אנסה לשחזר את הארוחה בבית רק בטאצ׳ קצת ישראלי. שילוב של הרבה גווקאמולי, סלט ירקות ישראלי או סלט עגבניות ובצל מקסיקני, נתחי בקר שחתוך דק דק או נתחי עוף מוקפצים עם בצל מטוגן. לכל זה אפשר להוסיף אורז, שעועית מבושלת עם מעט בצל. נגיש בטורטיה או בצלחת וכמובן שאפשר להוסיף עוד כל מיני ירקות מוקפצים קלילות (פלפלים וגמבות ובצל מוקפץ בדר״כ משתלבים מעולה). ולבסוף להנות מהציבעוניות והעושר שיש בארוחה הזו.