קטגוריה: ארוחה בסיר אחד

מנה קלילה וכשרה לפסח, שמשלבת את עונת הארטישוק (אפשר קפוא), עונת השום הטרי והאהבה שלי לשניהם. אם אין לכם שום טרי בנמצא, אפשר גם שום כתוש רגיל בנדיבות.

טחינה היא חומר גלם בסיסי במטבח הים תיכוני, כמה כיף לגלות שגם המטבח האסייתי אימץ אותה לחיקו.מסתבר שחומרי הגלם היפניים, משתלבים באופן מופלא עם הטחינה הגולמית. היא משתלבת נהדר בתבשילים מוקפצים והופכת את הרוטב לקרמי. הבסיס למנה הוא שילוב של טחינה, מיץ תפוזים, סויה והויסין (רוטב סויה סמיך ומתקתק), לרוטב הזה ניתן להוסיף שפע של ירקות (גזר, קישואים, ברוקולי, בוק צוי, כרוב, כרובית),ורוב מנות החלבון יכולות להשתלב איתו (דג, נתחי בקר דקים או טופו). מנה שהיא שילוב מעניין ומגוון לארוחות בבית.

כבר כמה פעמים ששמעתי על הפאייה של אבי, ואז טעמתי אותה, התלהבתי וסימנתי לעצמי לחפש זעפרן. וככה עברו השבועות, הזעפרן כבר חיכה במגרת התבלינים, ואני התמהמתי עם ההכנה.
לפני שבוע הכנתי אותה לראשונה, בעשר בלילה כשהיא היתה מוכנה היה קשה לעמוד בפיתוי של צלחת מהבילה. למחרת אחרי שהילדים קיבלו את הפאייה לארוחת צהרים בבה״ס, קיבלתי קופסאות ריקות, ותגובות נלהבות.
בגרסאת המקור הפאייה הוכנה עם עוף, אבל האורז והירקות הם המרכז כאן, אז אני משנה את היחסים בצורה משמעותית, ואפשר גם לוותר לגמרי על העוף כאן. למתכון המקורי של אבי הוספתי גזר שמוסיף צבע יפיפה למנה.  כדי להכין את הפאייה נדרש ציר ירקות או ציר עוף, אז במקרה הזה פשוט הכנתי על הדרך גם מרק ירקות שמשתלב היטב בקיץ הקליפורני הקריר. כמובן שניתן להחליף עם ציר קנוי או ציר שהוכן מראש והוקפא למטרה הזו.
ההכנה כאן כל כך פשוטה וקלה, ומתקבל אורז חלומי, אז אל תעשו את הטעות שלי ותמהמהו מידי עם ההכנה. ואם אין זעפרן, אפשר גם בלי.
המנה כל כך טעימה צבעונית ויפה, שאני מתכננת להוסיף אותה לארוחת החג, אבל כדי שתוגש חמה התזמון פה חשוב: הכל עד השלב של הוספת האורז למחבת יכול להיות מוכן מראש ואז רבע שעה לפני שמתיישבים לשולחן אפשר להוסיף את האורז, ואחרי כשרבע שעה לבדוק אם צוריך עוד מעט נוזלים ופשוט להשאיר את המחבת מכוסה ככה שהכל ישאר חם.

חג שמח!

ולפעמים אני זו שצריכה להתפנק: חופש גדול, ניר בנסיעת עבודה לארץ פעם שנייה בחודשים, ואני מוצאת את עצמי עובדת, מסיעה ילדים לחברים חוגים וקיטנות, ומנסה גם לתת להם הרגשה של חופש גדול אז בין לבין גם הולכת ללונה פארק. בתוך כל זה, הייתי צריכה למצוא איים של שפיות עבור עצמי, ספר טוב שקראתי, קפה עם חברה, כל דבר שיגרום לי להרגיש שאני לא רק נהג ומפעילה. המג׳דרה הזו היתה שיחוק בשבוע הזה. אחד המאכלים שאני הכי אוהבת, כל כך טעים, שגם כשאכלתי אותה כמה ימים ברצף בכל מיני וריאציות היא שימחה אותי. והנה חזרנו לשיגרה, ניר כאן, ומייד הכנתי את המג׳דרה שוב כדי לחלוק גם איתו את הטעם ושפע הבריאות הזה.

יש המון גרסאות למג׳דרה, אני אוהבת את זו, ביחס של אחד לאחד בין האורז לעדשים, וגם כשקודם מבשלים את העדשים ומשתמשים במי הבישול המבולים שלהם להמשך הבישול של האורז. מכוס אורז וכוס עדשים יוצא סיר ריחני וטעים, כל פעם שאני רואה את הסיר הזה אני נזכרת במרק מכפתור, בעיקר שני רכיבים שביחד יוצרים מנת חלום.

המטבח התאילנדי הוא אחד המטבחים האהובים עלי.  אני אוהבת את השילוב של החמוץ והמתוק, אוהבת את החריפות במידת מה, ואת זה שלמרות שהמנות בתאילנדיות לרוב משתדכות תמיד לאותן ירקות: קארי אדום עם דלעת ותפוח אדמה, קארי ירוק עם חציל וכדומה, אין שום בעיה לשחק עם כל ירק אחר שאוהבים. הבסיס הוא: חלב קוקוס עם מחית קארי (שאותה אני קונה כדי לקצר תהליכים), חלבון  (טפו, שרימפס, עוף או בקר או בלי), ושפע ירקות: אין גבול למגוון הירקות שניתן להוסיף כאן: תפו״א, דלעת, חציל, ברוקולי, שעועית ירוקה, גזר, פטריות. הדבר היחיד שצריך לשים לב הוא שהירקות יהיו כמעט מבושלים כשמכנסים את החלבון, כלומר אם במקרה הזה אנחנו מבשלים את המנה עם דג שזמן ההכנה שלו הוא כ – 25 דקות, אז לפני שמוסיפים את הדג נוודא שהגזר (הירק הכי קשה במנה) כמעט רך, מה שמבטיח שלא נבשל את הדג יתר על המידה. מחית הקארי נשמרת במקרר לאחר פתיחה חודשים ארוכים. מחית הקארי מאפשרת לייצר מנה בטעמים עשירים ובמינימום זמן.

למתכון "סלמון עם ירקות ברוטב קארי ירוק"

במיה ברוטב עגבניות עם הרבה בצל ושום, מעדן פשוט טעים וסופר בריא. כדי להמנע מהריריות של הבמיה צריכים להתחיל את הבישול בטיגון עם מעט שמן לכמה דקות. הפעם הכנתי את הבמיה מבמיה קפואה, כי הטרייה שהיתה בסופר נראתה קצת מבאסת. טרייה או קפואה, גדולה או פיצית כמו שמצולמת בתמונה, תעשו לעצמכם טובה ותכניסו אותה לתפריט. ירק טעים וכל כך בריא שפשוט כיף להכניס למטבח. התבשיל הזה יכול להאכל כתוספת ירק למנה או כסלט מבושל. המלצה קטנה לסיום, אם הגעתם לשוק ויש במיה טרייה ויפה, תנשנשו אותה כפי שהיא, זה טעים ממש!

המתכון הזה נקרא בפינו ״העוף של שרון״, כי הוא התחיל כמנה ששרון הכינה כחלק מארוחת שישי בערב עם הזמלרים והאלמגורים. ארוחות שאנחנו מתגעגעים אליהן מאז שהזמלרים חזרו לישראל. הארוחה הזו הפכה לבת בית אצלינו, עם טיפה שינויים: בשילוש הקדוש, סויה-שום-דבש, הוחלף הדבש בסילאן שאני מאוד אוהבת. הוספתי עוד קצת גזרים כמו תמיד אצלי. ובסוף הבישול, צרפתי שתי כוסות אורז לסיר. האורז סופח את הרוטב היטב והופך את הכל לארוחה בסיר אחד. אם לא מתכננים לאכול את הכל באותו יום, אז עדיף לבשל את האורז בנפרד.