קטגוריה: בראנץ

גם מתכונים כמו בגדים חגיגים, הם משהו שמתאוורר מהארון לקראת החג. במקרה של הסלט הזה, הכרתי אותו מחברים טובים שלנו, שמכינים אותו לראש השנה, כל שנה לארוחת החג. הסלט הזה כל כך טעים, שהיה חבל לי להשאיר אותו בארון עד לראש השנה הבאה. ולכן הוא מצטרף לשולחן כל השנה. סלט שלוקח דקה וחצי להכין, ותמיד כיף לאכול.
שתהיה שנה טובה מתוקה, ושתמיד נחגוג ונהנה.

סלט סלק חמצמץ ושומי, אחד הסלטים שתמיד היו על השולחן בבית הורי. כדרכם של מתכונים, הם משתנים עם הזמן, לסלט המסורתי, עם הלימון והשום, נוספו גבינות או יוגורט. בגרסא הזו כמה כפות יוגורט נוספות לסלט בזמן ההגשה, אבל אפשר להוסיף גם גבינות עיזים שהשילוב שלהם עם סלק מוצלח מאוד.
את הסלק אפיתי בתנור כשעה בחום של 180 מעלות, אבל זה בעיקר קרה כי הכנתי המון דברים אחרים והיה לי זמן ותנור שעבד גם ככה. אם רוצים לקצר זמנים אפשר לבשל את הסלק במים, זה יקצר את זמן הבישול לחצי שעה. האפייה שומרת את הטעמים ומצמצמת אותם, אבל בשתי הצורות מתקבל סלט טעים וכיפי שישתלב נהדר לבראנץ כיפי.

עברו כמה שנים מאז ששתיתי פריישק של יוטבתה בטיילת מול הים, בננה, תמר על חלב. הפרישייק שאני מכינה היום שונה לגמרי ממה שהייתי שותה אז, ובכל זאת כשאני חושבת על פרישייק אני קופצת לגיל 17 בטיילת בתל אביב ככה זה עם זיכרונות טובים הם מחכים להזדמנות הנכונה לצוץ. לשמחתי המילה הושרשה גם בדור הבא שאני  מגדלת בבית והיום היא מהווה זיכרון של פינוק בייתי לילדים שלי.
עבורי פרישייק משמש ככר פרועה בשבילי לפנק אותם במשהו שהוא כמו גלידה, אבל מבחינתי מכיל הרבה דברים בריאים. הבסיס – פירות, אבל להם נוספים זרעי צ׳יה, קוואקר, יוגורט וחלב שקדים. הצבע המשגע (לרוב יוצא סגול בגלל דובדבנים או שזיפים או אדום ורד בגלל תותים) גורם לזה שהם יהיו מוכנים לנסות. ואחרי שמנסים כבר מתמכרים.
בגלל הנטייה שלי להכין כמות ענקית, קניתי כד קטן שמוגבל לליטר, ומגביל אותי להשתמש בשלושה סוגי פירות ובכמות סבירה. זה כל כך פשוט להכין שאין צורך לייצר מעבר למה שנצרוך מייד, אבל אם נשארתי עם אקסטרה שייק, אני מקפיאה אותו בכוס עם כפית בפנים, ומפנקת בארטיק בפעם הבאה.
אני אוהבת להכין את הפרישייק עם הילדים, לערב אותם בבחירת הפירות ולתת להם לראות איך משהו בריא יכול ליצר גם משקה צבעוני וטעים. מעבר לפינוק היום יומי לילדים, פרישייק הוא תמיד תוספת כיפית לבראנץ׳ מפנק.

כבר כמה שנים שאנחנו מכינים בורקס ביתי, גם כי אין פה כ״כ ממי לקנות בורקס בקליפורניה, אבל גם כי זה מאפשר לשחק עם מילויים כטוב ליבינו. בתור מישהי שתמיד מעדיפה את המילוי על הבצק שסביבו אני אוהבת הרבה מילוי, ומילויים מושקעים כאלה שמכינים בבית. הפעם עשינו שתי וריאציות: בורקס תרד וגבינות, ובורקס גבינות. מילויים אחרים אהובים כאן הם פטריות בצל ותפו״א וכמובן פיצה. את אתגר הכנת בצק עלים בבית עוד לא ניסיתי. הבצק הוא בצק עלים קנוי שהופך את המתכון הזה לקל ונגיש. כאן הוא נמכר בחבילות של עשרה ריבועי בורקס אבל כמובן שאפשר גם להשתמש בגליל בצק עלים. זה עוד מאכל שכיף להכין עם הילדים, הם אוהבים לפזר את המילויי, לסגור את הקצוות ולעצב לצורות שונות וכמובן למרוח את הציפוי מלמעלה. אל תשכחו את השלב הזה, כי זה ההבדל בין בורקס מושקע במראה אפרפר לבין מראה שחום ופריך.
חג שבועות כבר עבר, אבל את הבורקסים האלה אנחנו מכינים לאורך כל השנה, זה גיוון כיפי לארוחת ערב, או לכריך לבהס אם נשאר משהו לבוקר.

המנה הזו מחזירה אותי בקפיצה קלה לשנות ה-90: בילויי הים שלי עם החבר הראשון, היו מסתיימים בארוחה ב״יוטבתה בעיר״ ואחריה נסיעה באוטובוס הביתה עם בגד ים וטונה של חול. זיכרון שכיף להעלות של תל אביב וחופש טוטאלי כשהדאגה היחידה שיש היא הבגרות הבאה ואפשר ללכת לים כשכל מה שסוחבים זה רק ארנק ומגבת. מאז לתפוח אדמה ברוטב שמנת, ופרישייקים כמו שהיו ביוטבתה יש מקום חם בליבי.
בואו לקפיצה לשנות התשעים איתי, היה טעים שם.

הלביבות האלה טעימות ממש, מסוג האוכל שכיף לאכול בבראנץ או בפיקניק ואפילו לקחת לבה״ס. הן התחילו כלביבות לילדים אבל דווקא המבוגרים חוזרים ומבקשים את המתכון שלהן שוב ושוב. את האגוזים במתכון אפשר להחליף בשקדים טחונים, אבל אני ממש ממליצה להכין אותם עם אגוזי פקאן טחונים, השומן הטיבעי של האגוזים משתלב נהדר עם שאר הרכיבים. אין בהן קמח ולכן הן נוטות להתפרק טיפה, אבל אם רוצים אפשר להוסיף שתי כפות קמח לבלילה כדי לגרום להן להתמצק יותר. את המתכון הזה הכנתי בהמון המון וריאציות, כשהרכיבים טחונים לגמרי, או חצי חצי, ואפילו בגרסאת פלאפל ברוקולי: כל פרח ברוקולי עטוף בתערכות של הלביבות. אני ממליצה לשחק עם המתכון הבסיסי ולמצוא את המרקם שהכי מתאים לכם. אצלינו התירס חייב להיות מורגש, והברוקולי קצת פחות.

Teeny tiny avocado, ככה נקרא האבוקדו האהוב עלי בסופר, שם תמים שלא מסגיר את זה שכולנו הפכנו מכורים לאבוקדו הזה. אחד הפלוסים בקליפורניה, זה האבוקדואים שמשום מה תמיד יוצאים טעימים ומוצלחים. פעם אחרונה שחזרנו מטיול לבית ריק מאבוקדו, נשמעו קריאות אבל בבית: ״מה אין לנו אבוקדו?״, ואז הילדים נאלצו לעכל את העובדה שאמא שלהם מנהלת מפעל אבוקדו, כל שבוע אני קונה שני שקיקי אבוקדו, ומנהלת את זמן החיים שלהם מההבשלה במטבח עד לאיחסון במקרר, כדי שתמיד תהיה אספקת אבוקדו רך בבית. הפינוקים הקטנים שהם לוקחים כמובן מאליו.

תמיד אפשר לאכול אבוקדו, גם בצורה הכי פשוטה שלו של טיפה מלח וזהו, זה מעדן. אבל אנחנו בסופ״ש אז יש זמן להשקיע בממרח גוואקמולי טעים. אנחנו אוכלים את האבוקדו או כמטבל עם מלפפונים, או ככריך או כטאקו (לרוב צמחוני לפעמים עם שילוב של נתחי בשר או עוף). השילוב הכי חמוד זה חצאי ביצים ממולאות בממרח אבוקדו, הבחירה של רוני לאיך לאכול את הגוואקמולי.

״שבת בבוקר יום יפה…״, בילדותי שבת היתה הזמן של אבא להכנס למטבח.
רק כשגדלתי גיליתי שגם אבא מידי פעם נצמד למתכון, ושמחתי לראות שאפילו כמה מתכונים הוא לקח ממני…
בשבת אבא היה מכין תמיד סלט ירקות ישראלי קצוץ, סלט שהיה סימן ההיכר שלו שנקצץ בסבלנות ושאת הטעם שלו אני מנסה לשחזר בכל סלט ישראלי שאני מכינה.
לסלט היו נלווים או ביצים או חביתות ירק, היום החביתות האלה הפכו אצלי לבסיס ללביבות אבל המקור היה הכי טעים והכי כיף לפתוח את הסופ"ש איתן.

אין סוף לאפשרויות של מה שיכול להיכנס לחביתות האלה לפעמים זה היה רק פטרוזיליה ובצל קצוצים, אבל בדרך כלל זו היתה לביבת תרד גדולה,עם קצת תפוח אדמה שבושלה במחבת מכוסה, ואיכשהו אבא היה הופך אותה בלי שתתפרק ואז היינו יושבים יחד כולנו ומתפנקים, עם לחם אחיד טרי.
עם השנים החביתות האלה הפכו לפינוק שבת בבוקר שלנו, ופעם האחרונה בא נסענו לטייל החביתה נכנסה לכריכים של כולנו, וחצי שעה לתוך הדרך לא נשאר פירור ממנה מוכיחה לכולנו שלפעמיםה טיול זה רק תירוץ.
אבא שלי נפטר לפני שנתיים, אבל השעות שבהן ביליתי איתו במטבח עדיין צרובות לי בזיכרון.