גם מתכונים כמו בגדים חגיגים, הם משהו שמתאוורר מהארון לקראת החג. במקרה של הסלט הזה, הכרתי אותו מחברים טובים שלנו, שמכינים אותו לראש השנה, כל שנה לארוחת החג. הסלט הזה כל כך טעים, שהיה חבל לי להשאיר אותו בארון עד לראש השנה הבאה. ולכן הוא מצטרף לשולחן כל השנה. סלט שלוקח דקה וחצי להכין, ותמיד כיף לאכול.
שתהיה שנה טובה מתוקה, ושתמיד נחגוג ונהנה.
סלט סלק חמצמץ ושומי, אחד הסלטים שתמיד היו על השולחן בבית הורי. כדרכם של מתכונים, הם משתנים עם הזמן, לסלט המסורתי, עם הלימון והשום, נוספו גבינות או יוגורט. בגרסא הזו כמה כפות יוגורט נוספות לסלט בזמן ההגשה, אבל אפשר להוסיף גם גבינות עיזים שהשילוב שלהם עם סלק מוצלח מאוד.
את הסלק אפיתי בתנור כשעה בחום של 180 מעלות, אבל זה בעיקר קרה כי הכנתי המון דברים אחרים והיה לי זמן ותנור שעבד גם ככה. אם רוצים לקצר זמנים אפשר לבשל את הסלק במים, זה יקצר את זמן הבישול לחצי שעה. האפייה שומרת את הטעמים ומצמצמת אותם, אבל בשתי הצורות מתקבל סלט טעים וכיפי שישתלב נהדר לבראנץ כיפי.
הצלם שלי נסע לביקור בישראל, והשאיר אותי עם שלושה ילדים צמודי מסכים. אז בין כמה רגעי קסם שבהם הצלחתי לשלוף אותם מהמסך וכמה ריגעי באסה שקצת פחות, גנבתי לי כמה שעות בשוק האיכרים. התענגתי על שפע ירקות ופרחים יפיפים, פגשתי בברוקוליני יפיפה שהזכיר לי את המנה הזו ואנשים שכמוני מחייכים כשהם רואים בזיליקום טרי, עגבניות אדומות מתפקעות, מאפים טריים ובאופן כללי שוק. הפעם בלי תמונות של המנה אבל בכל מקרה עם מתכון מעולה,והבטחה להוסיף תמונות בעתיד. ובינתים תמונה משוק האיכירם ב Mountain-View, צבעוני ויפיפה.
מסעדות איטלקיות בקליפורניה, הן לרוב גרסא אמריקאית של אוכל איטלקי, שזה לא ממש קרוב למה שאנחנו רגילים מישראל או איטליה. ובכל זאת, יש כאן כמה מסעדות שאנחנו חוזרים אליהם שוב ושוב ושוב כי אוכל איטלקי טעים גם בגרסא האמריקאית שלו. באופן ספציפי יש רשת מסעדות איטקלית, שאף אחד מקרובי לא מבין למה אני גוררת את כולם לשם כל פעם מחדש. לא זה לא האקסטרה שמנת שבה הם משתמשים, ובטח שלא הגבינה, זה הברוקולי. הם מכינים את הברוקולי בתנור של הפיצה עם הרבה לימון ושום ושבבי צ׳ילי. אמנם אני לא הסועדת הסטנדרטית, אבל אין לי בעיה לא לאכול מהפיצה במסעדה ולהזמין רק את הברוקולי, ויש מצב שאזמין שתי מנות. אז אמנם תנור פיצה אין לי בבית, אבל הצלחתי להגיע לגרסא מוצלחת של המנה הזו. הסוד הוא לעבוד עם אש גבוהה, אבל להזהר לא לשרוף את הברוקולי לגמרי. אפשר גם במחבת וגם בתנור, בשתי הגרסאות זה טעים!
אני כל כך אוהבת סחוג, שכשנתקלתי במתכון הזה, ידעתי שאני חייבת לנסות אותו ובאותה הנשימה ידעתי שאני חייבת גם קצת לשנות. ממרח הפלפלים-אגוזים שלי עושה חייל, אבל עבורי הוא לא חריף מספיק, ואולי עם קצת שינוים והתאמות אני אמצא שילוב טוב יותר. well?! יותר מדויק מזה אין: למתכון המקורי של הסחוג, הוספתי שלוש כוסות של אגוזי קשיו וכוס של שמן זית, טחנתי אותם במעבד המזון יחד. זה הוריד מעט את החריפות של הסחוג, ומאז שהממרח הזה בבית, אני מוסיפה אותו לכל מנה שהיא. החריפות עושה את שלה ומקפיצה כל מנה, ויחד עם זאת האגוזים מאזנים את החריפות ככה שזה לא מאוד מאוד חריף אלא רק נותן נגיעה נעימה של חריפות.
ההמלצה שלי היא להכין סלט ירוק (חסה,כרוב, גזר ובצל) ולהוסיף שתי כפות סחוג קשיו ושתי כפות טחינה ומעט לימון לתיבול, פוף גיוונו את הסלט הירוק הרגיל לסלט שהוא פשוט תענוג. עוד המלצה להוסיף את הממרח לכריכים: כריך חביתה גבינת גאודה, או כריך טונה כשהממרח לכריך הוא הסחוג קשיו. והכי אהוב עלי בשבוע הזה: טורטיה שחוממה טיפה על מחבת, מעליה אני מורחת שכבה עדינה של הסחוג קשיו, עם חצי אבוקדו פרוס, ורצועות חזה עוף, אושר צרוף!
עוד שילוב שעבד מעולה, זה להוסיף לפסטה ברוטב עגבניות כף סחוג (מוסיפה לקערה עם הפסטה החמה ומערבבת), רוטב העגבניות של הילדים הפך לרוטב ארבייטה. כבר שבוע שלם שכמעט כל מנה שאני אוכלת היא בצרוף של הממרח סחוג קשיו, ושבוע שלם שאני מתענת על השילובים הכייפים האלה.
המטבח התאילנדי הוא אחד המטבחים האהובים עלי. אני אוהבת את השילוב של החמוץ והמתוק, אוהבת את החריפות במידת מה, ואת זה שלמרות שהמנות בתאילנדיות לרוב משתדכות תמיד לאותן ירקות: קארי אדום עם דלעת ותפוח אדמה, קארי ירוק עם חציל וכדומה, אין שום בעיה לשחק עם כל ירק אחר שאוהבים. הבסיס הוא: חלב קוקוס עם מחית קארי (שאותה אני קונה כדי לקצר תהליכים), חלבון (טפו, שרימפס, עוף או בקר או בלי), ושפע ירקות: אין גבול למגוון הירקות שניתן להוסיף כאן: תפו״א, דלעת, חציל, ברוקולי, שעועית ירוקה, גזר, פטריות. הדבר היחיד שצריך לשים לב הוא שהירקות יהיו כמעט מבושלים כשמכנסים את החלבון, כלומר אם במקרה הזה אנחנו מבשלים את המנה עם דג שזמן ההכנה שלו הוא כ – 25 דקות, אז לפני שמוסיפים את הדג נוודא שהגזר (הירק הכי קשה במנה) כמעט רך, מה שמבטיח שלא נבשל את הדג יתר על המידה. מחית הקארי נשמרת במקרר לאחר פתיחה חודשים ארוכים. מחית הקארי מאפשרת לייצר מנה בטעמים עשירים ובמינימום זמן.
במיה ברוטב עגבניות עם הרבה בצל ושום, מעדן פשוט טעים וסופר בריא. כדי להמנע מהריריות של הבמיה צריכים להתחיל את הבישול בטיגון עם מעט שמן לכמה דקות. הפעם הכנתי את הבמיה מבמיה קפואה, כי הטרייה שהיתה בסופר נראתה קצת מבאסת. טרייה או קפואה, גדולה או פיצית כמו שמצולמת בתמונה, תעשו לעצמכם טובה ותכניסו אותה לתפריט. ירק טעים וכל כך בריא שפשוט כיף להכניס למטבח. התבשיל הזה יכול להאכל כתוספת ירק למנה או כסלט מבושל. המלצה קטנה לסיום, אם הגעתם לשוק ויש במיה טרייה ויפה, תנשנשו אותה כפי שהיא, זה טעים ממש!
פשטידה אידיאלית לאוהבי בורקס התרד, הקישים וכדומה, כי אם המילוי כ״כ טעים הוא בהחלט יכול לעמוד בפני עצמו. אני אוהבת את השילוב של תרד וגבינות, ובמיוחד אוהבת כמה הפשטידה הזו קלה להכנה, וכמה מהר היא נעלמת מהתבנית. מבחינתי זו עוד דרך לגרום לילדים להחשף לעוד ירקות שבשיגרה הם יכולים להתעלם מהם, אבל כשמונחת מולם פשטידה מהממת כזו, וכל המבוגרים מתענגים עליה, הם מוכנים גם לנסות. החלק של לנסות הוא החלק הטריקי עם ילדים, אחרי שמנסים כמה פעמים אפשר להחליט שלא אוהבים, אבל הניסוי חשוב, ומבחינתי כל מה שמפתה אותם לא להתקבע על פסטה, שניצל וקטשופ הוא מבורך. סיכוי טוב, שהקטנה שלי, תעשה פרצוף, תטעם בנגיעה ותגיד לא טעים לי, אבל כשהיא תעשה את הפרצוף, התגובה תהיה מעודדת: ״העיקר שניסית״ בלי להתרגש. היא תפגוש את הפשטידה הזו/תרד עוד כ״כ הרבה פעמים וכל פעם מחדש תשמע מסביבה כמה זה טעים, בסוף היא תנסה באמת, ובשאיפה תתאהב כמוני. זה שאוכל הוא בריא או מגוון לא אומר שהוא לא טעים. לנו המבוגרים הפשטידה הזו כ״כ טעימה שכשאוכלים אותה שוכחים כמה תרד זה בעצם ירק בריא עשיר בברזיל, ויטמינים ונוגדי חימצון.
חייבת לשתף בטיפ הזה: לאחרונה, גיליתי שוב כמה בצל מקורמל הוא טעים, אז המתכון הזה מתחיל בשבעה בצלים שקצצתי ונתתי להם לשבת במחבת עם אש נמוכה, כמה שיקח יקח, קירמול איטי ועדין, שמוציא את כל הסוכר הטיבעי מהבצל. כמובן שאפשר גם לעשות טיגון קצר יותר עד הזהבה, וזה בהחלט מספיק. העיניין כאן ששבעת הבצלים שהתקרמלו להם לאיטם נכנסו ללא מעט תבשילים באותו הסופ״ש, הם גם יכולים להכנס לפריזר ולצאת משם בעת הצורך, קיצור דרך שממש ממש משדרג מתכונים וחוסך הרבה זמן. בזמן שהבצל התקרמל, לא נדרשת יותר מידי תשומת לב, כי האש נמוכה, ואפשר גם שרוב התהליך יהיה עם מכסה סגור, ככה שלמעשה בזמן שאני מכינה את מה שנדרש לתבשיל הבא או סתם קוראת ספר עם כוס קפה, הבסיס לכ״כ הרבה אוכל טעים נוצר לו במחבת.
שניצל דג, כמו ה- fish and chips המוכר והאהוב, רק שהדג אפוי בתנור, והגזר המקורמל מחליף את ציפס תפוחי האדמה (או מתלווה לתפוחי אדמה ובטטה שגם הם אפויים בתנור). כחובבת כגזר, הוא תמיד נכנס לתנור כחלק מהאנטי פסטי שלי, והפעם מקבל את מקום של כבוד: כשמכניסים גזר לתנור, עם טיפה מלח פפריקה ושמן, נוצר שם קסם, המתיקות הטיבעית של הגזר ביחד עם הפפריקה, יוצרת מעדן שקשה שלא לנשנש עוד לפני שהמנה מגיעה לשולחן. כיף לנשנש גזר, בלי לחשוב על פחמימות מיותרות. קשה לדעת מי מצטרף כאן למי הגזר לדג או הגזר לדג, אבל בכל מקרה גם לשניצל דג הזה מגיע קצת כבוד, מצופה בפרורי לחם ופרורי שקדים, מתובל במעט שום גבישי ופפריקה, טעם מנצח.
קציצות פרסה תמיד מזכירות לי את אמא שלי ז״ל. לא היה צריך ארוע מיוחד כדי להכנס למטבח ולראות אותה עומדת מול מחבת מבעבעת מלאה קציצות. וכמובן שאי אפשר היה לעמוד בפיתוי לחטוף קציצה לוהטת ישר מהמחבת, לא רק אחת. כשהיתה באה לבקר אצלינו בהרצליה, הייתי אוספת אותה מתחנת הרכבת, ודקה אחרי היא היתה שולפת לנכדים קופסאות של קציצות, מתענגת לראות אותם זוללים. כבר שלוש שנים שהיא לא איתנו, נשארו המון המון זכרונות, ולב שזוכר את כל מה שהיא הנחילה לנו ומנסה לפנק את הילדים שיזכרו גם הם את הקציצות הכ״כ טעימות האלה, ואת סבתא שאהבה אותם כל כך.
מי שהכין פעם קציצות פרסה יודע שזה קצת עבודה, בעיקר החלק של לנקות את הכרישה (פרסה) מהחול, ולטחון אותה. אצל אמא שלי, הפרסה היתה מגיעה בארגזים ענקים, מהשטחים החקלאיים של אחים שלה. היא היתה עושה את כל העבודה הקשה של לנקות ולטחון, ומכינה לנו הבנות קופסאות מוכנות לקחת, גם של קציצות מוכנות וגם של פרסה קפואה שנכין גם בבית. פינוקים קטנים של אמא שרק חיפשה איך עוד לפנק אותנו. בשבתות היינו עושים טיולים בשטחים החקלאים האלה, כילדות השתוללנו והעפנו קצת עגבניות ופלפלים אחת על השניה, ואח״כ חזרנו עם הילדים וההורים לטפס על הטרקטור ולהתחבר לאדמה. הרבה כבוד יש לי לירק הזה, לטעם העדין שלו, לעובדה שהוא מקפיץ כל מרק או תבשיל, ולזה שגם אם סתם נקפיץ אותו עם טיפה שמן זית ומלח, כמו שלמדתי מאחותי הגדולה, זה יהיה מעדן. הקציצות פשוטות מאוד להכנה, ובאמת שבעיקר נותנות כבוד לירק המהמם הזה.
אמא הילה והר של פרסות:
