קטגוריה: כריכים

כשגרנו בישראל, היינו ישנים חלק מסופי השבוע בבית של ההורים של ניר. התאספות של כל המשפחה יחד, כל כל ילד חוזר לחדר ילדותו, בתוספת הבני זוג והנכדים. אמא של ניר היתה מפנקת בכל הדברים שכולנו אוהבים, אבל הדבר שאני הכי זוכרת הוא שלל הסלטים שהיא היתה מכינה. בארוחת שישי היה מבחר מאזטים מהמם, אבל לפני הארוחה, וגם בשבת בבוקר, הסלטים היו יוצאים שוב ושוב מהמקרר, אחד אוכל טחינה עם חלה אחד אוכל חומוס ואני עם סלט הפלפלים החריף הזה. לוקחת ביס, נשרפת מהחריף, אבל לא יכולה שלא לקחת את הביס הבא. ארוחת הבוקר שלי היתה הסלט הזה וגם ארוחת הערב לפני שנוסעים הביתה: פיתה עם סלט פלפלים וטחינה, חלה עם סלט פלפלים או לחם טרי. יותר משנתיים מאז שהיינו בארץ, וזכינו לאכול מכל המטעמים של ענתי, בארוחת שישי עם שולחן ארוך מעורבב עם המשפחה שלי והמשפחה של ניר, מנסים לאגור עוד ועוד זמן יחד שניה לפני שטסים בחזרה. אז תוך כדי שאני חולמת על הביקור בארץ ועל המפגש הבא עם כל המשפחה, הסלט הזה נוסף לשולחן הביתי שלנו.

Teeny tiny avocado, ככה נקרא האבוקדו האהוב עלי בסופר, שם תמים שלא מסגיר את זה שכולנו הפכנו מכורים לאבוקדו הזה. אחד הפלוסים בקליפורניה, זה האבוקדואים שמשום מה תמיד יוצאים טעימים ומוצלחים. פעם אחרונה שחזרנו מטיול לבית ריק מאבוקדו, נשמעו קריאות אבל בבית: ״מה אין לנו אבוקדו?״, ואז הילדים נאלצו לעכל את העובדה שאמא שלהם מנהלת מפעל אבוקדו, כל שבוע אני קונה שני שקיקי אבוקדו, ומנהלת את זמן החיים שלהם מההבשלה במטבח עד לאיחסון במקרר, כדי שתמיד תהיה אספקת אבוקדו רך בבית. הפינוקים הקטנים שהם לוקחים כמובן מאליו.

תמיד אפשר לאכול אבוקדו, גם בצורה הכי פשוטה שלו של טיפה מלח וזהו, זה מעדן. אבל אנחנו בסופ״ש אז יש זמן להשקיע בממרח גוואקמולי טעים. אנחנו אוכלים את האבוקדו או כמטבל עם מלפפונים, או ככריך או כטאקו (לרוב צמחוני לפעמים עם שילוב של נתחי בשר או עוף). השילוב הכי חמוד זה חצאי ביצים ממולאות בממרח אבוקדו, הבחירה של רוני לאיך לאכול את הגוואקמולי.

זה רוטב שהפך לבסיסי במטבח שלנו, כזה שאם אין צנצנת ממנו במקרר הילדים ישאלו למה אין פסטו. תמיד טוב שיש כמה צנצנות פסטו בבית כי הוא משתדך נהדר עם סלטים פסטות וכריכים. כשאני מכינה כריך לבהס עם פסטו, אני דואגת לעוד אחד נוסף, כי תמיד יש חברה ששמחה לטעום מהכריכים האלה. ממרח ששווה לשבור בשבילו את החוקים של ״לא לחלוק אוכל״, מדובר בילדים אמריקאים אז זה בכלל בכלל לא סטנדרטי שהם ישברו את החוקים, (זהירות לאלרגים מבינינו כן?!). אני מכינה את הפסטו בלי גבינה, זה מאפשר לו חיי מקרר ארוכים יותר, וכשאני מכינה אני מכינה כמות גדולה (מארבעה צרורות בזיליקום לפחות) הוא נשמר היטב במקרר, ומוכן בשתי דקות. את הבזליקום אני מוצאת בטריידר ג׳ו או בשוק האיכרים של סאן מטאהו, יש שם דוכן ירקות שתמיד יש בו תור ענקי, במיוחד בימי הקורונה כשצריכים להקפיד על מרחק, והתור הזה מוצדק. אם אתם מגיעים לשם תקחו על הדרך קצת סלרי, בצל ירוק, חסה, גזר סלק וכרוב נראה לאן נגיע איתם בפוסטים הבאים. אם אתם בישראל שוק הכרמל מקסים לא פחות, ואפשר לצרף לצרורות הבזיליקום, גבטות טעימות גבינות וגם עגבניות מיובשות. אני ממש מתגעגעת לביקורים בשוק הזה.