קטגוריה: מרקים

באחד מימי הכיף האחרונים שעשינו עם הילדים קפצנו לבית קפה איטלקי לידינו. רוני עמדה מול ויטרינת המאפים המלאה קוראסונים ומאפים, אבל ברגע ששמעה שיש בתפריט מרק עגבניות כל המתוקים נשכחו ממנה והיא כמובן בחרה במרק עגבניות. היא התענגה על כל ביס, וכל כך התלהבה שהצעתי שנכין כזה מרק בבית.
הפעם שיניתי את המרק הרגיל שמכיל בעיקר עגבניות ואורז השתמשתי בקוואקר טחון, שינוי קטן שהפך את המרק ליותר קליל. ובנוסף לעגבניות הוספתי גם קישוא גזר, ביחס לכמות העגבניות זה מעט מאוד אבל עדיין נותן יותר גוף למרק ועוד קצת בריאות לילדה.

יום ראשון בערב, ואני נכנסת למטבח לבשל את ארוחת הצהרים לימים הקרובים, גרגירי החומוס כבר הושרו מהבוקר, ומחכים לראות לאן אנחנו הולכים מכאן. ככה נולד לו מרק חומוס עשיר ומפנק, המרק יצא כל כך טעים שהחלטתי הוא יכול להפוך גם לרוטב לקציצות עוף שהכנתי במקביל. סיימתי עם שלוש מנות צבעוניות וטעימות, שיכולות להעשיר את השולחן בערב פסח: מרק חומוס, קציצות עוף אפויות, וקציצות עוף ברוטב. התחלה טובה לשבוע חדש, בשילוב עם אורז, כל אחד מבני הבית מצא משהו טעים לאכול. מתחילה לעשות סדר בבלאגן עם מתכון מסודר שגם כשר לפסח.

מרק יוגורט ומלפפונים, מסוג המאכלים שאני רוצה שהילדים שלי יכינו כשבא להם לנשנש משהו, כי ככה זה היה בבית בו גדלתי. הרבה פינוקים אבל גם הרבה חופש. ואת החופש להכין ג׳יג׳יק במקום לקטר שאין בבית משהו טעים לאכול אני נותנת לשלושתם בכיף. בלי ששמתי לב המתכון הקליל הזה כמעט ולא נעשה בבית, ואין סיבה אמיתית לזה, במיוחד לחובבת לביבות כמוני. אני אוכלת אותו כמרק או כמטבל שנלווה ללביבות ויכול גם להתלוות לדג אפוי או כרוטב לסלט. זה נכון שהמתכון הזה הוא כל כך קליל, אבל מסתבר שהוא כמעט נשכח. אז במטרה להעביר את המסורת גם לילדודס שלי (כי לא כל פעם שרוצים לנשנש משהו חייבים לפתוח שקית מרשרשת) חזרתי להכין את הג׳יג׳יק בבית. מנה כל כל טעימה וכל כך בריאה וקלה להכנה שבאמת אנחנו צריכים להכין הרבה יותר.

אי אפשר לדבר על מרק פטריות בלי לדבר על אוממי, הטעם החמישי, שמחדד את הטעמים האחרים. במטבחי המזון המהיר הוא מושג ע״י הוספת מונוסדיום גלוטומט למנה, אבל אם נעקוב אחרי ההוראות, ונצמצם את הפטריות הטעם הזה יווצר לנו באופן טיבעי.
כשטעם האוממי הוא חלק מהמתכון, אפשר להפחית במלח, ככה שיש לזה יתרונות בריאותים.

המרק הזה הופיע אצלינו בבית, כמרק של ילדים, בלי היין כמובן, טחון היטב, ולאחר הטחינה התווספו אליו הגריסים. אני נאלצתי להסתובב עם קופסאת מרק כזו לא מעט כשהילה התחילה לאכול מוצקים, כי מאיזשהי סיבה את המרק הזה היא הסכימה לאכול, בניגוד לאבוקדו, מרק ירקות, מרק עוף ושלל מנות אחרות שניסיתי לתת לה לטעום.
בשנים האחרונות נזכרתי במרק הזה, הפעם כבר לא חייבים לטחון אותו במלאו, או בכלל. ואפשר להוסיף לו כוס יין, ומעט רוטב סויה שיעמיקו עוד יותר את הטעמים.

היום הצלחתי להזיז את רוני מהמסכים, ולקפוץ איתי לביקור קצר ב״סין״. הסופר הסיני באזורינו מכיל מגוון ענק של מוצרים מהמזרח הרחוק, ברגע שכף רגלי דורכת בו אני מרגישה כאילו אני בשוק סיני, גם מבחינת הכתוביות שיש על המוצרים וגם מבחינת מגוון הפירות והירקות המיוחדים שיש שם. מדף הפטריות עמוס במגוון של פיטריות מעניינות, בחרנו לנו כמה סוגים כדי שכל ביס במרק יכיל מרקם טיפה שונה מקודמו. להזיז ילדים מהמסך בימי קורונה זה אתגר לא פשוט, אבל אחרי סיבוב בסופר, חפירה קצרה על מה זה טופו וצפיה במגוון מטורף של נודלס מכל מיני סוגים, רוני סיכמה שהיה כיף בעודה זוללת מוצ׳י.

יום שישי בצהרים, האוטו כמו יודע את הדרך לבד, מנתב לבית של ההורים, ולאט לאט מטפטפות לבית ארבעת הבנות.
עיתוני השבת כבר מונחים על השולחן, ואוטוטו יתחילו לשדר את ״שום פלפל ושמן זית״. קערה ענקית של קוסקוס וסיר מרק מהביל מחכים לנו תמיד, בכל יום שישי והרבה פעמים גם לא ביום שישי. ככה עם עיתוני השבת לפנינו, נאכלת עוד קערה ועוד קערה של קוסקוס, ואני חוזרת קצת לימים בהם הם היו המבוגרים ואנחנו ״הבנות״.

לעולם לא נאמר בבית שלנו, שקוסקוס זה קשה להכנה, הרי עד שהקוסקוס התאדה אמא כבר הכינה מרק, סלט ירקות, סלט מקבובה, ובצק שמרים וכמובן העמידה גם מכונת כביסה על הדרך. ההמתנה לזמן שבו הקוסקוס מוכן עוברת מהר כשעסוקים.
ניר שלא גדל עם קוסקוס, לא הצליח להבין על מה כל הרעש, ואיך זה שכולנו כל שישי מתלהבות מחדש מאותו האוכל, למעשה הוא תהה למה אין בבית הזה חומוס טרי בסופ״ש, כל בית והתמהיל של יום שישי אחה״צ שלו.

כשהנכדים הצטרפו, גם הם התמכרו לענני הסולת האלה, ומסורת חדשה התחילה, כל שישי מחדש לא משנה כמה גזרים היו במרק המקורי, היה צורך להוסיף גזרים למרק בשביל רוניקה שאוכלת רק את הגזר. כשאדית וליה, באו לבקר אצלינו בקליפורניה, מייד הכנתי את הקוסקוס, לפי כל השלבים שלמדתי מהאחיות של אבא מתענגת על הזיכרונות של ימים שלא ישובו. ליוש לא היתה מוכנה לטעום, ילדה עם עקרונות, היא אוכלת רק את הקוסקוס של סבא ז״ל. עם היווצרותו של הבלוג, סגרנו דיל, לא בטוחה שנצליח לעמוד בו, אבל אני מבטיחה לנסות: ליוש עושה לי הגהה לפוסטים, מוודאת שלא שכחתי את העברית שלי, וכשניפגש אני אכין לה את מה שהיא הכי רוצה מהבלוג. כרגע מה שהיא הכי רוצה זה סלט ירקות של אמא שלה, ואת החיבוק של סבא (בצדק, גם אני!), אבל אני חייבת לנסות למצוא את האוכל שיהיה בשבילה האוכל של דודה ליאת, ויבוא עם ים של חיבוקים, כי כאלה יש לי בשבילה בשפע.

אני מצרפת כאן שני מתכונים לקוסקוס, הגרסה הארוכה וגרסת המיקרוגל, להפתעתי גרסת המיקרוגל מוצלחת מאוד, במיוחד אחרי שמעבירים את הקוסקוס במסננת, קיצור דרך אפשרי, ותודה לצילי שלימדה אותי את החידוש הזה. את החלק של הסינון במסננת אני נותנת הרבה פעמים לילדים, הם נהנים מהמשחק, ואני נהנת שהם לידי במטבח.