גם מתכונים כמו בגדים חגיגים, הם משהו שמתאוורר מהארון לקראת החג. במקרה של הסלט הזה, הכרתי אותו מחברים טובים שלנו, שמכינים אותו לראש השנה, כל שנה לארוחת החג. הסלט הזה כל כך טעים, שהיה חבל לי להשאיר אותו בארון עד לראש השנה הבאה. ולכן הוא מצטרף לשולחן כל השנה. סלט שלוקח דקה וחצי להכין, ותמיד כיף לאכול.
שתהיה שנה טובה מתוקה, ושתמיד נחגוג ונהנה.
סלט סלק חמצמץ ושומי, אחד הסלטים שתמיד היו על השולחן בבית הורי. כדרכם של מתכונים, הם משתנים עם הזמן, לסלט המסורתי, עם הלימון והשום, נוספו גבינות או יוגורט. בגרסא הזו כמה כפות יוגורט נוספות לסלט בזמן ההגשה, אבל אפשר להוסיף גם גבינות עיזים שהשילוב שלהם עם סלק מוצלח מאוד.
את הסלק אפיתי בתנור כשעה בחום של 180 מעלות, אבל זה בעיקר קרה כי הכנתי המון דברים אחרים והיה לי זמן ותנור שעבד גם ככה. אם רוצים לקצר זמנים אפשר לבשל את הסלק במים, זה יקצר את זמן הבישול לחצי שעה. האפייה שומרת את הטעמים ומצמצמת אותם, אבל בשתי הצורות מתקבל סלט טעים וכיפי שישתלב נהדר לבראנץ כיפי.
ולפעמים אני זו שצריכה להתפנק: חופש גדול, ניר בנסיעת עבודה לארץ פעם שנייה בחודשים, ואני מוצאת את עצמי עובדת, מסיעה ילדים לחברים חוגים וקיטנות, ומנסה גם לתת להם הרגשה של חופש גדול אז בין לבין גם הולכת ללונה פארק. בתוך כל זה, הייתי צריכה למצוא איים של שפיות עבור עצמי, ספר טוב שקראתי, קפה עם חברה, כל דבר שיגרום לי להרגיש שאני לא רק נהג ומפעילה. המג׳דרה הזו היתה שיחוק בשבוע הזה. אחד המאכלים שאני הכי אוהבת, כל כך טעים, שגם כשאכלתי אותה כמה ימים ברצף בכל מיני וריאציות היא שימחה אותי. והנה חזרנו לשיגרה, ניר כאן, ומייד הכנתי את המג׳דרה שוב כדי לחלוק גם איתו את הטעם ושפע הבריאות הזה.
יש המון גרסאות למג׳דרה, אני אוהבת את זו, ביחס של אחד לאחד בין האורז לעדשים, וגם כשקודם מבשלים את העדשים ומשתמשים במי הבישול המבולים שלהם להמשך הבישול של האורז. מכוס אורז וכוס עדשים יוצא סיר ריחני וטעים, כל פעם שאני רואה את הסיר הזה אני נזכרת במרק מכפתור, בעיקר שני רכיבים שביחד יוצרים מנת חלום.
אנחנו אחרי ביקור משפחתי כייפי ומרגש, כחלק מהביקור גילינו שהאחיינים האהובים שלנו מאוד מפונקים לגבי מה הם מוכנים לאכול. הם בעיקר אוהבים את האוכל של אמא שלהם, ובצדק. לשמחתי הפסטה הזו עברה את המבחן שלהם, בכמה וריאציות. ולמה זה משמח? כי בניגוד לרוטב עגבניות רגיל שילדים אוהבים ברוטב הזה יש גם ירקות. אז גם קיבלתי אחיינים מרוצים שמצאו מה לאכול אצלי בבית, וגם הצלחתי להאכיל אותם בבטטה, גזר, עגבניות בצל ושום. הרוטב הזה מוכיח את עצמו אצלינו, כל פעם כשאנחנו מארחים ילדים בבית, בררנים יותר או פחות. יש העדפה ברורה לפסטה ברוטב עגבניות, שלא לומר דרישה לפסטה הזו ובקשה לקחת הביתה ללאנצ׳ בוקס של מחר. רוטב עשיר לפסטה שפשוט עובד, ובשינויים קטנים יכול להפוך לרוטב רוזה (או כמו שהאחיינים שלי קוראים לו: ״פסטה חלבית״) ולשמש כרוטב ללזניה או רוטב לפיצה.
מאחר והיינו בשבועיים של טיולים דיי אינטנסיביים, ומאחר ואני אוהבת יעילות הכנתי כמות כפולה מהרוטב, והקפאתי אותו וככה כשחזרנו מארבע ימי טיול מעייפים היתה לנו ארוחה מוכנה במינימום מאמץ ומקסימום רכיבים בייתים. ביום האחרון אותו הרוטב הפך גם לרוטב לפיצה שאפשר לקחת לטיסה לארץ, הרי ברור שלא אתן לאחיינים שלי לאכול אוכל של מטוסים. ועכשיו כשיש מה לאכול נותר רק לחכות למפגש הבא!
הצלם שלי נסע לביקור בישראל, והשאיר אותי עם שלושה ילדים צמודי מסכים. אז בין כמה רגעי קסם שבהם הצלחתי לשלוף אותם מהמסך וכמה ריגעי באסה שקצת פחות, גנבתי לי כמה שעות בשוק האיכרים. התענגתי על שפע ירקות ופרחים יפיפים, פגשתי בברוקוליני יפיפה שהזכיר לי את המנה הזו ואנשים שכמוני מחייכים כשהם רואים בזיליקום טרי, עגבניות אדומות מתפקעות, מאפים טריים ובאופן כללי שוק. הפעם בלי תמונות של המנה אבל בכל מקרה עם מתכון מעולה,והבטחה להוסיף תמונות בעתיד. ובינתים תמונה משוק האיכירם ב Mountain-View, צבעוני ויפיפה.
מסעדות איטלקיות בקליפורניה, הן לרוב גרסא אמריקאית של אוכל איטלקי, שזה לא ממש קרוב למה שאנחנו רגילים מישראל או איטליה. ובכל זאת, יש כאן כמה מסעדות שאנחנו חוזרים אליהם שוב ושוב ושוב כי אוכל איטלקי טעים גם בגרסא האמריקאית שלו. באופן ספציפי יש רשת מסעדות איטקלית, שאף אחד מקרובי לא מבין למה אני גוררת את כולם לשם כל פעם מחדש. לא זה לא האקסטרה שמנת שבה הם משתמשים, ובטח שלא הגבינה, זה הברוקולי. הם מכינים את הברוקולי בתנור של הפיצה עם הרבה לימון ושום ושבבי צ׳ילי. אמנם אני לא הסועדת הסטנדרטית, אבל אין לי בעיה לא לאכול מהפיצה במסעדה ולהזמין רק את הברוקולי, ויש מצב שאזמין שתי מנות. אז אמנם תנור פיצה אין לי בבית, אבל הצלחתי להגיע לגרסא מוצלחת של המנה הזו. הסוד הוא לעבוד עם אש גבוהה, אבל להזהר לא לשרוף את הברוקולי לגמרי. אפשר גם במחבת וגם בתנור, בשתי הגרסאות זה טעים!
במיה ברוטב עגבניות עם הרבה בצל ושום, מעדן פשוט טעים וסופר בריא. כדי להמנע מהריריות של הבמיה צריכים להתחיל את הבישול בטיגון עם מעט שמן לכמה דקות. הפעם הכנתי את הבמיה מבמיה קפואה, כי הטרייה שהיתה בסופר נראתה קצת מבאסת. טרייה או קפואה, גדולה או פיצית כמו שמצולמת בתמונה, תעשו לעצמכם טובה ותכניסו אותה לתפריט. ירק טעים וכל כך בריא שפשוט כיף להכניס למטבח. התבשיל הזה יכול להאכל כתוספת ירק למנה או כסלט מבושל. המלצה קטנה לסיום, אם הגעתם לשוק ויש במיה טרייה ויפה, תנשנשו אותה כפי שהיא, זה טעים ממש!
פשטידה אידיאלית לאוהבי בורקס התרד, הקישים וכדומה, כי אם המילוי כ״כ טעים הוא בהחלט יכול לעמוד בפני עצמו. אני אוהבת את השילוב של תרד וגבינות, ובמיוחד אוהבת כמה הפשטידה הזו קלה להכנה, וכמה מהר היא נעלמת מהתבנית. מבחינתי זו עוד דרך לגרום לילדים להחשף לעוד ירקות שבשיגרה הם יכולים להתעלם מהם, אבל כשמונחת מולם פשטידה מהממת כזו, וכל המבוגרים מתענגים עליה, הם מוכנים גם לנסות. החלק של לנסות הוא החלק הטריקי עם ילדים, אחרי שמנסים כמה פעמים אפשר להחליט שלא אוהבים, אבל הניסוי חשוב, ומבחינתי כל מה שמפתה אותם לא להתקבע על פסטה, שניצל וקטשופ הוא מבורך. סיכוי טוב, שהקטנה שלי, תעשה פרצוף, תטעם בנגיעה ותגיד לא טעים לי, אבל כשהיא תעשה את הפרצוף, התגובה תהיה מעודדת: ״העיקר שניסית״ בלי להתרגש. היא תפגוש את הפשטידה הזו/תרד עוד כ״כ הרבה פעמים וכל פעם מחדש תשמע מסביבה כמה זה טעים, בסוף היא תנסה באמת, ובשאיפה תתאהב כמוני. זה שאוכל הוא בריא או מגוון לא אומר שהוא לא טעים. לנו המבוגרים הפשטידה הזו כ״כ טעימה שכשאוכלים אותה שוכחים כמה תרד זה בעצם ירק בריא עשיר בברזיל, ויטמינים ונוגדי חימצון.
חייבת לשתף בטיפ הזה: לאחרונה, גיליתי שוב כמה בצל מקורמל הוא טעים, אז המתכון הזה מתחיל בשבעה בצלים שקצצתי ונתתי להם לשבת במחבת עם אש נמוכה, כמה שיקח יקח, קירמול איטי ועדין, שמוציא את כל הסוכר הטיבעי מהבצל. כמובן שאפשר גם לעשות טיגון קצר יותר עד הזהבה, וזה בהחלט מספיק. העיניין כאן ששבעת הבצלים שהתקרמלו להם לאיטם נכנסו ללא מעט תבשילים באותו הסופ״ש, הם גם יכולים להכנס לפריזר ולצאת משם בעת הצורך, קיצור דרך שממש ממש משדרג מתכונים וחוסך הרבה זמן. בזמן שהבצל התקרמל, לא נדרשת יותר מידי תשומת לב, כי האש נמוכה, ואפשר גם שרוב התהליך יהיה עם מכסה סגור, ככה שלמעשה בזמן שאני מכינה את מה שנדרש לתבשיל הבא או סתם קוראת ספר עם כוס קפה, הבסיס לכ״כ הרבה אוכל טעים נוצר לו במחבת.
ארטישוק הוא ירק חלומי, כל פעם שאני אוכלת אותו אני לא יכולה שלא להתחיל לדבר על זה כמה טעם העדין הזה שלו מדהים, מסוג הדברים שאי אפשר לייצר בשום בית חרושת. בילדות אכלנו הרים של ארטישוקים, כנישנוש עלה אחר עלה, בלי שום מטבל רק טיפונת מלח. עד היום זה נישנוש אהוב עלי, ובאמת שאני לא מרגישה צורך במטבל אבל אני אוסיף מתכון גם למטבל כיפי. מעבר לטעם המדהים של הירק הזה, יש לי זיכרון של סלט ארטישוק חם שאבא שלי הכין לי פעם, ממש פעם אחת חד פעמית שנצרבה בזיכרון. אני זוכרת משהו בסגנון: אני חזרתי מהסופר עם סלסלת פטריות טריות, שמאז ומתמיד אני מכורה אליהן, אבא שלי צרף אותן ללבבות ארטישוק טרי שהיו חתוכים בצורה של ביס מושלם ויצר סלט שמאז אני מנסה לשחזר. השבוע בזמן לינה בקמפינג, כשהכלב שלנו החליט שהלילה נגמר, המתכון הזה התיישב לי בראש עם הזיכרון האהוב ומאחר ולא יכלתי גם ככה לישון, ניסיתי לחשוב מה השילוב שיתן את התיבול המתאים והכי קרוב למה שאבא יצר, נראה לי שמצאתי. שנכנס למטבח?
כבר כמה שנים שאנחנו מכינים בורקס ביתי, גם כי אין פה כ״כ ממי לקנות בורקס בקליפורניה, אבל גם כי זה מאפשר לשחק עם מילויים כטוב ליבינו. בתור מישהי שתמיד מעדיפה את המילוי על הבצק שסביבו אני אוהבת הרבה מילוי, ומילויים מושקעים כאלה שמכינים בבית. הפעם עשינו שתי וריאציות: בורקס תרד וגבינות, ובורקס גבינות. מילויים אחרים אהובים כאן הם פטריות בצל ותפו״א וכמובן פיצה. את אתגר הכנת בצק עלים בבית עוד לא ניסיתי. הבצק הוא בצק עלים קנוי שהופך את המתכון הזה לקל ונגיש. כאן הוא נמכר בחבילות של עשרה ריבועי בורקס אבל כמובן שאפשר גם להשתמש בגליל בצק עלים. זה עוד מאכל שכיף להכין עם הילדים, הם אוהבים לפזר את המילויי, לסגור את הקצוות ולעצב לצורות שונות וכמובן למרוח את הציפוי מלמעלה. אל תשכחו את השלב הזה, כי זה ההבדל בין בורקס מושקע במראה אפרפר לבין מראה שחום ופריך.
חג שבועות כבר עבר, אבל את הבורקסים האלה אנחנו מכינים לאורך כל השנה, זה גיוון כיפי לארוחת ערב, או לכריך לבהס אם נשאר משהו לבוקר.
באחד מימי הכיף האחרונים שעשינו עם הילדים קפצנו לבית קפה איטלקי לידינו. רוני עמדה מול ויטרינת המאפים המלאה קוראסונים ומאפים, אבל ברגע ששמעה שיש בתפריט מרק עגבניות כל המתוקים נשכחו ממנה והיא כמובן בחרה במרק עגבניות. היא התענגה על כל ביס, וכל כך התלהבה שהצעתי שנכין כזה מרק בבית.
הפעם שיניתי את המרק הרגיל שמכיל בעיקר עגבניות ואורז השתמשתי בקוואקר טחון, שינוי קטן שהפך את המרק ליותר קליל. ובנוסף לעגבניות הוספתי גם קישוא גזר, ביחס לכמות העגבניות זה מעט מאוד אבל עדיין נותן יותר גוף למרק ועוד קצת בריאות לילדה.