קטגוריה: צמחוני

המנה הזו מחזירה אותי בקפיצה קלה לשנות ה-90: בילויי הים שלי עם החבר הראשון, היו מסתיימים בארוחה ב״יוטבתה בעיר״ ואחריה נסיעה באוטובוס הביתה עם בגד ים וטונה של חול. זיכרון שכיף להעלות של תל אביב וחופש טוטאלי כשהדאגה היחידה שיש היא הבגרות הבאה ואפשר ללכת לים כשכל מה שסוחבים זה רק ארנק ומגבת. מאז לתפוח אדמה ברוטב שמנת, ופרישייקים כמו שהיו ביוטבתה יש מקום חם בליבי.
בואו לקפיצה לשנות התשעים איתי, היה טעים שם.

כן התבשיל הזה דומה לחמין, אבל בואו לא נקרא לו חמין, כי חמין זה אוכל שמחכים 24 שעות כדי להתחיל לאכול, וצריכים לתכנן הרבה לפני שמכינים חמין ובדר״כ גם להזמין אורחים. במקרה הזה, אנחנו מכינים נזיד שעועית שמוכן תוך שעה שעה וחצי (כתלות בסיר לחץ או בישול בסיר רגיל). לא צריכים לחכות למזג אויר קריר, אפשר פשוט לטגן בצל, לסדר את כל הרכיבים בסיר ולהתפנק בתבשיל שהוא יותר יום יומי, אבל לא פחות טעים ומהמם. האורחים מוזמנים תמיד לבית שלי ככה שזה לא באמת שיקול, אבל זה שלא צריכים לתכנן יותר מידי מעבר ללהשרות שעועית זה בהחלט יתרון.
ילדים שנלהבים משעועית זה לא מראה סטנדרטי, פה בבית זה התחיל לקרות וזה בגלל הכיפיות שיש במנה הזו. היא יוצאת כתבשיל קדירה יפיפה וכל כך טעים, אבל עדיין מרקי ככה שמי שרוצה לאכול רק גריסים וגזר עם נוזלי המרק יכול ומי שעבר את השלב של למיין את הרכיבים בצלחת יכול להנות מהמכלול. המתבגר שלי ממש ממש אוהב אותו. כשיש בבית מתבגרים עם נטיה לאכול ג׳אנק פוד כל הזדמנות שבה הם אוכלים משהו מזין ולא גדלים על סוכר בצורות שונות היא נהדרת ולכן אני חוזרת לתבשיל הזה כל הזמן בגרסאות שונות. התבשיל הזה אידיאלי לימים עמוסים כי מכנסים את הכל לסיר, שנסגר אחרי עשר דקות, ובאים אחרי שעה להתפנק כאילו עבדנו שעות במטבח. אם אין לכם סיר לחץ, אז גם לבשל על הגז יעבוד, וייצא מוצלח לא פחות.
אם בכל זאת תרצו חמין,גם זה אפשרי, המתכון המלא נמצא כאן.

באופן מפתיע זה אחד הסלטים שהילה ממש אוהבת, נתקלנו בו בחנות/מעדנייה מזרח תיכונית והיא ישר נזכרה בו מהארץ. עם שפע הירק והירקות שיש בסלט הזה, כמובן שלא יכלתי שלא להכין לה אותו בהזדמנות הראשונה. מייד קנינו בורגול דק, וצרור טרוזילה טריה. הייחוד של הסלט הזה, ומה שעושה אותו שונה מסלט ירקות רגיל, זה גם היחס בין כמות הירק הגדולה לכמות הירקות, וגם הקיצוץ הדק של כל הירקות, ככה שהעגבניה המלפפון והגמבה כמעט ולא מורגשים בסלט. השימוש בבורגול הדק בסלט הזה יוצר תחושה אורירית יותר לסלט מאשר להשתמש בבורגול הגס יותר .ככה או ככה זה סלט כל כך טעים ומרענן ששווה להכין.

יום ראשון בערב, ואני נכנסת למטבח לבשל את ארוחת הצהרים לימים הקרובים, גרגירי החומוס כבר הושרו מהבוקר, ומחכים לראות לאן אנחנו הולכים מכאן. ככה נולד לו מרק חומוס עשיר ומפנק, המרק יצא כל כך טעים שהחלטתי הוא יכול להפוך גם לרוטב לקציצות עוף שהכנתי במקביל. סיימתי עם שלוש מנות צבעוניות וטעימות, שיכולות להעשיר את השולחן בערב פסח: מרק חומוס, קציצות עוף אפויות, וקציצות עוף ברוטב. התחלה טובה לשבוע חדש, בשילוב עם אורז, כל אחד מבני הבית מצא משהו טעים לאכול. מתחילה לעשות סדר בבלאגן עם מתכון מסודר שגם כשר לפסח.

כשגרנו בישראל, היינו ישנים חלק מסופי השבוע בבית של ההורים של ניר. התאספות של כל המשפחה יחד, כל כל ילד חוזר לחדר ילדותו, בתוספת הבני זוג והנכדים. אמא של ניר היתה מפנקת בכל הדברים שכולנו אוהבים, אבל הדבר שאני הכי זוכרת הוא שלל הסלטים שהיא היתה מכינה. בארוחת שישי היה מבחר מאזטים מהמם, אבל לפני הארוחה, וגם בשבת בבוקר, הסלטים היו יוצאים שוב ושוב מהמקרר, אחד אוכל טחינה עם חלה אחד אוכל חומוס ואני עם סלט הפלפלים החריף הזה. לוקחת ביס, נשרפת מהחריף, אבל לא יכולה שלא לקחת את הביס הבא. ארוחת הבוקר שלי היתה הסלט הזה וגם ארוחת הערב לפני שנוסעים הביתה: פיתה עם סלט פלפלים וטחינה, חלה עם סלט פלפלים או לחם טרי. יותר משנתיים מאז שהיינו בארץ, וזכינו לאכול מכל המטעמים של ענתי, בארוחת שישי עם שולחן ארוך מעורבב עם המשפחה שלי והמשפחה של ניר, מנסים לאגור עוד ועוד זמן יחד שניה לפני שטסים בחזרה. אז תוך כדי שאני חולמת על הביקור בארץ ועל המפגש הבא עם כל המשפחה, הסלט הזה נוסף לשולחן הביתי שלנו.

פשטידה מלכותית ממש, השילוב של כרישה, פטריות ובצל הוא משהו שקשה להתחרות בו, במיוחד כשכולם מוזהבים היטב להוצאה של כל הטעמים. זו לא פשטידה עמוסה בגבינות, מרגישים פה היטב את הירקות שטעימים גם בפני עצמם. את הגוף לפשטידה נותנים דווקא תפוחי האדמה המגוררים, טריק שאני אוהבת במקום להוסיף קמח. התוצאה היא פשטידה יפיפיה, מלאה טעמים ומפנקת. הכנתי את הפשטידה יחד עם סלט חסה פריכה וגזר ברוטב קיסר ביתי, טעים אש, אבל המתכון הזה יגיע בפוסט משלו.

מרק יוגורט ומלפפונים, מסוג המאכלים שאני רוצה שהילדים שלי יכינו כשבא להם לנשנש משהו, כי ככה זה היה בבית בו גדלתי. הרבה פינוקים אבל גם הרבה חופש. ואת החופש להכין ג׳יג׳יק במקום לקטר שאין בבית משהו טעים לאכול אני נותנת לשלושתם בכיף. בלי ששמתי לב המתכון הקליל הזה כמעט ולא נעשה בבית, ואין סיבה אמיתית לזה, במיוחד לחובבת לביבות כמוני. אני אוכלת אותו כמרק או כמטבל שנלווה ללביבות ויכול גם להתלוות לדג אפוי או כרוטב לסלט. זה נכון שהמתכון הזה הוא כל כך קליל, אבל מסתבר שהוא כמעט נשכח. אז במטרה להעביר את המסורת גם לילדודס שלי (כי לא כל פעם שרוצים לנשנש משהו חייבים לפתוח שקית מרשרשת) חזרתי להכין את הג׳יג׳יק בבית. מנה כל כל טעימה וכל כך בריאה וקלה להכנה שבאמת אנחנו צריכים להכין הרבה יותר.

הלביבות האלה טעימות ממש, מסוג האוכל שכיף לאכול בבראנץ או בפיקניק ואפילו לקחת לבה״ס. הן התחילו כלביבות לילדים אבל דווקא המבוגרים חוזרים ומבקשים את המתכון שלהן שוב ושוב. את האגוזים במתכון אפשר להחליף בשקדים טחונים, אבל אני ממש ממליצה להכין אותם עם אגוזי פקאן טחונים, השומן הטיבעי של האגוזים משתלב נהדר עם שאר הרכיבים. אין בהן קמח ולכן הן נוטות להתפרק טיפה, אבל אם רוצים אפשר להוסיף שתי כפות קמח לבלילה כדי לגרום להן להתמצק יותר. את המתכון הזה הכנתי בהמון המון וריאציות, כשהרכיבים טחונים לגמרי, או חצי חצי, ואפילו בגרסאת פלאפל ברוקולי: כל פרח ברוקולי עטוף בתערכות של הלביבות. אני ממליצה לשחק עם המתכון הבסיסי ולמצוא את המרקם שהכי מתאים לכם. אצלינו התירס חייב להיות מורגש, והברוקולי קצת פחות.

״יש פסטה פסטו?״, שאלה נפוצה בבית שלנו.  אפשר לומר בפה מלא שזה הרוטב שכל בני הבית אוהבים, משתלב נהדר עם כל ארוחה חלבית ותמיד אפשר להעשיר אותו עם עוד כמה ירקות ירוקים. לפסטה הזו יש כמה וריאציות כולן ממש טעימות, למתחילים: כשעדיין מתרגלים לפסטו, מוסיפים קצת שמנת, הרוטב בהיר יותר, בהמשך אפשר להוריד את השמנת, עדיין לא להשתולל עם יותר מידי ירקות. ולבסוף אחרי שהפסטו הוא כבר בן בית, להוסיף ירקות ירוקים מאודים קלות כמו ברוקולי או שעועית ירוקה ואפילו מעט גזרים. אם רוטב הפסטו כבר מוכן מראש, יש לנו ארוחת ערב מושקעת שמוכנה בעשר דקות.