ירקות קלויים מכל מיני סוגים היא תוספת קלילה שתמיד מוסיפה צבע לשולחן, לא משנה אם אלה פלפלים קלויים, קישואים, כרובית או חצילים. הקלילות היא בזה שאפשר לסדר על מגש לשמן טיפה ולשגר לתנור. גם בלי שום רוטב זה יהיה נהדר, אבל הפעם הסוד הוא ברוטב. רוטב כוסברה חמצמץ וסמיך בזכות היוגורט שמתווסף אליו. אני ממליצה לנסות גם וגם, עם כל מיני ירקות קלויים עם או בלי הסלט.
למי מכם שמכירים את מנדסינו פארמס, וטעמו מהסלטים שלהם, אז זה סלט שנוא המנה הקבועה של לא מעט אנשים סביבי: Avocado & Quinoa Superfood Ensalada.
בדקתי וחקרתי ואמנם הסלט המקורי טעים מאוד, אבל זה לא הסלט, זה הרוטב שעושה את ההבדל.אפשר לשחק עם הירקות והתוספות בו ולא בהכרח להדבק רק להרכב המקורי כל עוד הרוטב הוא אותו רוטב.
בשבועות האחרונים הילה ביקשה שאבדוק איך אפשר להכין את הרוטב הזה, והיא מבטיחה שאם יהיה את הרוטב בבית היא תאכל יותר סלטים.
כמו תמיד נענתי לאתגר, גיגלתי ומצאתי שהסוד לרוטב טמון בפלפלי ציפוטלה מותססים עם מעט רסק עגבניות, חומץ, כמון ומלח. אני בתהליך של התססה כזו בבית אבל עד שתהליך יקרה ממליצה לכם לרכוש קופסא של Embassa פלפלי ציפוטלה ברוטב Adobo (נמצאים בסופרים הגדולים בקליפורניה).
כמו שקורה כשלומדים משהו חדש, מתחילים לשחק איתו, אז את הסלט הזה כבר הכנו במיליון וריאציות, וגם את הרוטב, ניסיתי לשחק עם כמויות הסוכר שבו ועדיין להשאיר אותו טעים נראה לי שיצא טוב! הוספתי טחינה לחלק מהוריאציות, וזה שילוב מוצלח מאוד.
ואני ממשיכה לעבוד על ההתססה של הפלפלים ולעדכן בסוף איך אפשר להכין גם את המרכיב הזה ברוטב, אבל עד אז, כל סיבה שתעזור לכולנו לאכול יותר סלטים ביום יום היא מוצדקת. בכמות הרוטב לסלט יש שני פלפלים כאלה, ההשפעה זניחה במצטבר (לזה שזה משומר, וארוז בקופסאת שימורים).
השווקים מלאים בפלפלים צבעונים ויפיפים קליתי אותם ותיבלתי בתחמיץ מהמם, שגם משמר אותם וגם מחמיץ אותם. הסלט הזה מהווה תוספת מענינת מעל סלט, גבינה או לחם. שלא יהיה ספק, גם פלפלי גמבה רגילים מתאימים למתכון הזה, זה רק מקרי שבכל חנות שאליה אני נכנסתי בשבועות האחרונים הפלפלים האררוכים האלה קרצו אלי מהמדפים. הפלפלים האלה התחילו כסלט בפני עצמו בתוך בגט טרי, כמה ימים אחרי הם הוסיפו צבע וחיים לסלט עלים רענן, ואם משהו עוד היה נשאר מהם אז הייתי משדכת אותם לקערת לבנה. ואני בטוחה שעוד יצוצו רעיונות אחר, תכינו שתהנו גם אתם.
כריך אנטיפסטי, מסוג הכריכים שאפשר להתארגן עליו מראש בקלות, ולקצור את הפירות בארוחה מפנקת. מתחילים בלקנות לחם טעים שאוהבים, עלי בייבי לסלט וגבינת עיזים קשה או רכה שמשתלבת נהדר עם הירקות הקלויים. ואז בכמה דקות הירקות נפרסים ונכנסים לתנור. לאחר שהירקות התקררו כל מה שנשאר לנו הוא לשלב את כולם ביחד, עם הגבינה, להוסיף ממרח אחר שאוהבים (סחוג, פסטו, ממרח שום, ממרח אגוזים והיד עוד נטויה) והארוחה מוכנה. כמה שזה פשוט ככה זה טעים ובריא.
אני מוסיפה גם סלט עלים ברוטב וינגרט דבש חרדל, מתכון שהגיע אלי עם המלצה חמה מחברה, שוב שתי דקות עבודה שיקשוק ומוכן. ארוחה טעימה ובריאה בכמה דקות עבודה.
אנחנו אחרי ביקור משפחתי כייפי ומרגש, כחלק מהביקור גילינו שהאחיינים האהובים שלנו מאוד מפונקים לגבי מה הם מוכנים לאכול. הם בעיקר אוהבים את האוכל של אמא שלהם, ובצדק. לשמחתי הפסטה הזו עברה את המבחן שלהם, בכמה וריאציות. ולמה זה משמח? כי בניגוד לרוטב עגבניות רגיל שילדים אוהבים ברוטב הזה יש גם ירקות. אז גם קיבלתי אחיינים מרוצים שמצאו מה לאכול אצלי בבית, וגם הצלחתי להאכיל אותם בבטטה, גזר, עגבניות בצל ושום. הרוטב הזה מוכיח את עצמו אצלינו, כל פעם כשאנחנו מארחים ילדים בבית, בררנים יותר או פחות. יש העדפה ברורה לפסטה ברוטב עגבניות, שלא לומר דרישה לפסטה הזו ובקשה לקחת הביתה ללאנצ׳ בוקס של מחר. רוטב עשיר לפסטה שפשוט עובד, ובשינויים קטנים יכול להפוך לרוטב רוזה (או כמו שהאחיינים שלי קוראים לו: ״פסטה חלבית״) ולשמש כרוטב ללזניה או רוטב לפיצה.
מאחר והיינו בשבועיים של טיולים דיי אינטנסיביים, ומאחר ואני אוהבת יעילות הכנתי כמות כפולה מהרוטב, והקפאתי אותו וככה כשחזרנו מארבע ימי טיול מעייפים היתה לנו ארוחה מוכנה במינימום מאמץ ומקסימום רכיבים בייתים. ביום האחרון אותו הרוטב הפך גם לרוטב לפיצה שאפשר לקחת לטיסה לארץ, הרי ברור שלא אתן לאחיינים שלי לאכול אוכל של מטוסים. ועכשיו כשיש מה לאכול נותר רק לחכות למפגש הבא!
בדרך לקניות, לא התאפקתי ועצרתי אצל הירקן (חנות עם אוכל ים תיכוני וגם ירקות טובים), במקרה היו לו פיתות ישראליות שמנמנות וטעימות, שהן מצרך נדיר פה. לא פלא שישר תכננתי איך אני ממלאת אותן בכל טוב. כשחזרתי הביתה, גררתי את ניר למטבח אחרי (ניר, בעלי, הוא הצלם המוכשר שעומד מאחורי התמונות בבלוג, שהרבה פעמים מצטלמות בתנאי תאורה לא אידיאלים, עם מצולמת שלא מפסיקה לזוז). הוא אמר שידע שיש מצב שאני אכין משהו מענין אז השתדל לא לאכול הרבה בארוחת הערב שהוא הכין לילדים. הרבה שנות ניסיון ויכולות למידה טובות, לימדו את הבחור שתמיד כדאי להשאיר קצת מקום בבטן לחשק הבא שיפול על אשתו.
תוך עשר דקות היו לנו סלט חריף מדהים (סלט שאצלי בבית היתה נלווה לכל סלט ירקות, בנפרד, נותן לפטרוזיליה את המקום שלה), טחינה, וחזה עוף, כל אלה ביחד בפיתה שאי אפשר להפסיק לאכול.
מרק יוגורט ומלפפונים, מסוג המאכלים שאני רוצה שהילדים שלי יכינו כשבא להם לנשנש משהו, כי ככה זה היה בבית בו גדלתי. הרבה פינוקים אבל גם הרבה חופש. ואת החופש להכין ג׳יג׳יק במקום לקטר שאין בבית משהו טעים לאכול אני נותנת לשלושתם בכיף. בלי ששמתי לב המתכון הקליל הזה כמעט ולא נעשה בבית, ואין סיבה אמיתית לזה, במיוחד לחובבת לביבות כמוני. אני אוכלת אותו כמרק או כמטבל שנלווה ללביבות ויכול גם להתלוות לדג אפוי או כרוטב לסלט. זה נכון שהמתכון הזה הוא כל כך קליל, אבל מסתבר שהוא כמעט נשכח. אז במטרה להעביר את המסורת גם לילדודס שלי (כי לא כל פעם שרוצים לנשנש משהו חייבים לפתוח שקית מרשרשת) חזרתי להכין את הג׳יג׳יק בבית. מנה כל כל טעימה וכל כך בריאה וקלה להכנה שבאמת אנחנו צריכים להכין הרבה יותר.
״יש פסטה פסטו?״, שאלה נפוצה בבית שלנו. אפשר לומר בפה מלא שזה הרוטב שכל בני הבית אוהבים, משתלב נהדר עם כל ארוחה חלבית ותמיד אפשר להעשיר אותו עם עוד כמה ירקות ירוקים. לפסטה הזו יש כמה וריאציות כולן ממש טעימות, למתחילים: כשעדיין מתרגלים לפסטו, מוסיפים קצת שמנת, הרוטב בהיר יותר, בהמשך אפשר להוריד את השמנת, עדיין לא להשתולל עם יותר מידי ירקות. ולבסוף אחרי שהפסטו הוא כבר בן בית, להוסיף ירקות ירוקים מאודים קלות כמו ברוקולי או שעועית ירוקה ואפילו מעט גזרים. אם רוטב הפסטו כבר מוכן מראש, יש לנו ארוחת ערב מושקעת שמוכנה בעשר דקות.
על רוטב הפסטו כבר סיפרתי הרבה, אבל באמת שאין סוף למה שאפשר לעשות איתו, אני מקצרת בסיפורים כי הסלט הזה כ״כ צבעוני ויפה שהוא מדבר בשם עצמו. ובכל זאת, חייבת לומר שכשמדובר בסלט צורת החיתוך של הירקות משפיעה על כמה כיף לאכול אותו, במקרה הזה כל הירקות פריכים מאוד, והגרור בפומפיה או החיתוך בצורת גפרורים, הם מה שעושים את הסלט הזה לעוד יותר כיפי.
יש לי ילדה שלפעמים שוכחת לאכול, בדקתי היא קופי של אחים שלה אז היא באמת הבת שלי, והיא באמת מידי פעם שוכחת לאכול, כשהיא עסוקה ביצירה או בזום או משחקת עם חברים האוכל נדחק לחשיבות משנית. זה דיי מבאס לקום בשבע בבוקר, לארוז לגברת ״שני סנאקס ולאנצ'" ולקבל אותם בחזרה הביתה אחרי כמה שעות. אבל אני מבינה שזה לא בכוונה, זה באמת כי היא כל כך נהנת מהאקשן במהלך היום ואם האוכל הוא לא משהו שהיא ממש ממש אוהבת, היא יכולה לשכוח ממנו. כשהיא נכנסת לרכב אחה״צ היא כבר מתישבת וזוללת את הקלמנטיה שקילפתי לה בבוקר ואחריה את הקופסא עם הבולונז, ואני תוהה איך היא החזיקה מעמד עד כה (הילדה לא הקלמנטינה). ובכל זאת, אני משתדלת לשלוח לה דברים שהיא אוהבת, כאלה שהיא לא שוכחת לאכול. פסטה בולונז, היא מסוג המאכלים שהיא יכולה לאכול כל יום, שלוש פעמים ביום. אז כמובן שהיא מככבת אצלה בקופסת האוכל (תרמוס ששומר על החום), וכמובן שבגלל שהיא מכבבת אצלה בארוחות אני מנסה להפוך אותה לתבשיל עמוס בירקות לעייפה. זה עדיין רוטב בולונז, אבל הוא מאוד עשיר וסמיך, כזה שכשהיא אוכלת אותו לארוחת בוקר (וזה קורה לפעמים), אני רגועה במאת האחוזים כי זה עדיף על רוב ארוחות הבוקר שהיא מסכימה לאכול.
את ההשראה לרוטב הזה קיבלתי ממרי, חברה טובה מישראל, שכמוני מנסה לשלב כמה שיותר ירקות ועושר טעמים בארוחות של הילדים, היא הביאה את הרוטב הזה ארוז בקופסא לפיקניק, השילוב של אורז במקום פסטה והרבה ירקות במנה קנה אותי. בולונז עם אורז או קוסקוס הפכה להיות מנת הדגל של הילה, כי כמובן שאי אפשר ששלושה ילדים יאכלו את אותה המנה. אז רוני אוכלת או רק את הרוטב, או עם פסטה, והילה אוכלת את הרוטב עם קוסקוס או עם אורז או בלי כלום.
ניר שממעט בפחממות אוכל אותו עם ברוקולי, ויובלוש כיאה לנער מתבגר, לפעמים אוכל אותו ולפעמים מסרב ועושה פרצוף של ״למה אין ג׳אנק פוד בבית הזה?״, לא כי זה לא טעים לו, בעיקר כי אם אחיות שלו כ״כ מתלהבות צריך שמישהו יאזן את הנחת של אמא.
הרוטב באמת טעים ומוצלח, אני משתמשת בו גם כרוטב ללזניה. וניסיתי להכין אותו גם עם impossible meat ונרשמה התלהבות רבה (לא הורגש כמעט).ֿ זה אמנם רוטב בולונז שילדים אוהבים, אבל גם המבוגרים אוהבים לא פחות. כמובן שאני לא מכינה אותו כל שבוע כי הייתי משתגעת מהשיעמום, אז אני מכינה כמות כל שבועיים שלושה ומכניסה למקפיא (מי אמר קיצורי דרך?). אני לא יכולה לתאר את קריאות ההתרגשות של הבנות כשהן מגלות שכן יש עוד בולונז בפריזר (מידי פעם אני אומרת שאין כדי שיאכלו גם דברים אחרים).