קטגוריה: מתכונים

עוד אחד מהפינוקים מבית חמתי, אחד מבין שלל הסלטים שמככבים אצלה על שולחן השבת והחג. ברגע שקערה כזו מונחת על השולחן, כל כך קשה שלא לנשנש כמה גזרונים וכמה כרוביות חמוצות מתוקות, באמת שאי אפשר לעמוד בפני זה. המנה הזו גם מזכירה לי את המסעדות הסיניות של שנות התשעים, כשלצד המנות היו מונחות גם קערות של ירקות חמוצים כאלה. את האהבה למטבח הסיני רכשתי בגיל חמש עשרה, במסעדת פת קואה של אהרוני (סיפור ארוך, ופחות פלצני מאיך שזה נשמע), ובהמשך חזרתי שוב ושוב למסעדת תפוח זהב בהרצליה פיתוח. איטריות האורז הכי מושלמות שיש בשילוב מדוייק של ירקות פריכים, נודלס ורוטב, מרק חמוץ חריף שאי אפשר לשכוח ואלה רק המנות הראשונות. תמיד תמיד היו גם קעריות של הירקות החמוצים חריפים וקצת מתוקים. אוכל זה משהו שצרוב בזיכרון, וגם היום בצד השני של העולם, כשאני נכנסת למסעדה סינית, אני מצפה לאותן האיטריות, ולאותם החמוצים שיהיו לצידן. עד כה מצאתי מסעדה אחת באזורינו שעונה לציפיות הנוסטלגיות שלי: Cehf Chu , וכמובן שאני גוררת את בני הבית לשם מפעם לפעם ומרגישה כאילו אני שוב בת חמש עשרה, שמגלה עולם חדש בגן העיר. אני נהנת להכין את החמוצים האלה בבית, ולנשנש אותם כמנה ראשונה, גם כחלק מארוחת ערב ישראלית. החידוש מהשבועות האחרונים הוא לערבב את הירקות החמוצים ביחד של 1:1 עם סלט ירוק (כרוב, גזר, חסה ובצל) וחזה עוף, ארוחת ערב מפנקת ממש.

הפעם הפינוק הוא למבוגרים, מנה קצת חריפה עם הרבה ירקות וטעמי המזרח התיכון. הגעתי למנה הזו בתקופת הקורונה, כשכבר ממש השתעממתי מארוחות הצהרים היומיות ואז נתקלתי במתכון הזה, אבל בלי הירקות, משהו היה חסר לי אז הוספתי לזיתים והעגבניות המיובשות גם ברוקולי פטריות ובצל. שילוב מוצלח של הברוקולי מקליפורניה והעריסה שהגיעה מישראל. המנה הזו גורמת לארוחה ביתית להרגיש כאילו אנחנו במסעדה.

כשמטבח ישראלי ומטבח מקסיקני נפגשים נוצרת חגיגה אמיתית של צבעים טעמים והרבה ירקות. הילדים שלי מאוד אוהבים את הרשת צ׳יפוטלה, אז לא מן הנמנע שאני אנסה לשחזר את הארוחה בבית רק בטאצ׳ קצת ישראלי. שילוב של הרבה גווקאמולי, סלט ירקות ישראלי או סלט עגבניות ובצל מקסיקני, נתחי בקר שחתוך דק דק או נתחי עוף מוקפצים עם בצל מטוגן. לכל זה אפשר להוסיף אורז, שעועית מבושלת עם מעט בצל. נגיש בטורטיה או בצלחת וכמובן שאפשר להוסיף עוד כל מיני ירקות מוקפצים קלילות (פלפלים וגמבות ובצל מוקפץ בדר״כ משתלבים מעולה). ולבסוף להנות מהציבעוניות והעושר שיש בארוחה הזו.

יום ראשון בערב, ואני נכנסת למטבח לבשל את ארוחת הצהרים לימים הקרובים, גרגירי החומוס כבר הושרו מהבוקר, ומחכים לראות לאן אנחנו הולכים מכאן. ככה נולד לו מרק חומוס עשיר ומפנק, המרק יצא כל כך טעים שהחלטתי הוא יכול להפוך גם לרוטב לקציצות עוף שהכנתי במקביל. סיימתי עם שלוש מנות צבעוניות וטעימות, שיכולות להעשיר את השולחן בערב פסח: מרק חומוס, קציצות עוף אפויות, וקציצות עוף ברוטב. התחלה טובה לשבוע חדש, בשילוב עם אורז, כל אחד מבני הבית מצא משהו טעים לאכול. מתחילה לעשות סדר בבלאגן עם מתכון מסודר שגם כשר לפסח.

מלוחייה, מאכל טוניסאי/מיצרי, מרק ירוק ירוק שלא כל אחד יכול להכיל. אמא שלי ז״ל תמיד אהבה לספר איך הנכד שלה נהנה לאכול ולהמרח במלוחייה. הילד בן 12 ועדיין נהנה לטבול לחם ולאכול עם הידיים, גם אני.
ההתחלה של המתכון היא בלהשיג מלוחייה יבשה, בארץ משוק רמלה בדוכני התבלינים או מדודה זהבה שמביאה שקיות קטנות של מלוחיה מפריז וזכיתי לקבל כמה כאלה ולהעביר אותן איתי לקליפורניה. לאחרונה גיליתי שבחנויות בקליפורניה ניתן למצוא את העלים המיובשים של המלוחייה. יש כאן חנות מזרח תיכונית שאני אוהבת, הבעלים מפתיע אותי במבחר המוצרים הישראלים שיש לו ומופתע כל פעם מחדש כשאני קונה מוצרים כמו עלי מלוחיה מיובשים. אנחנו משתמשים בעלי המלוחיה אחרי שכבר נטחנו לאבקה, בניגוד למרק המצרי שמשתמש בעלי המלוחייה טריים או קפואים.
אמא שלי היתה מכינה לפחות שתי שקיות של מלוחיה, למרות שלמצוא אותה זה כמו למצוא זהב, אם כבר לפנק אז עם כל הלב. אני מכינה את המלוחייה בווריאציות צמחוניות או עם חזה עוף או בשר בקר. יכלתי להתנסות עם כמה ויראציות בזכות דודה זהבה ואחותי יערית שהצליחו לייצר לי סטוק קטן ומפנק בבית אחרי הביקור האחרון בארץ. אני יודעת שהסיכוי שמישהו שלא גדל על המרק הזה ינסה להכין אותו הוא קלוש, אבל יש לי כל כך הרבה זכרונות מהתבשיל הזה שאכלנו בבית או אצל סבתא, מתענגים על כל טיפה, שהוא חייב להיות חלק מהבלוג הזה. בכל זאת ממליצה על לטייל לשוק רמלה ולהנות מהשפע שיש לשוק הזה להציע וגם לנסות להכין את המרק המיוחד הזה.

כשגרנו בישראל, היינו ישנים חלק מסופי השבוע בבית של ההורים של ניר. התאספות של כל המשפחה יחד, כל כל ילד חוזר לחדר ילדותו, בתוספת הבני זוג והנכדים. אמא של ניר היתה מפנקת בכל הדברים שכולנו אוהבים, אבל הדבר שאני הכי זוכרת הוא שלל הסלטים שהיא היתה מכינה. בארוחת שישי היה מבחר מאזטים מהמם, אבל לפני הארוחה, וגם בשבת בבוקר, הסלטים היו יוצאים שוב ושוב מהמקרר, אחד אוכל טחינה עם חלה אחד אוכל חומוס ואני עם סלט הפלפלים החריף הזה. לוקחת ביס, נשרפת מהחריף, אבל לא יכולה שלא לקחת את הביס הבא. ארוחת הבוקר שלי היתה הסלט הזה וגם ארוחת הערב לפני שנוסעים הביתה: פיתה עם סלט פלפלים וטחינה, חלה עם סלט פלפלים או לחם טרי. יותר משנתיים מאז שהיינו בארץ, וזכינו לאכול מכל המטעמים של ענתי, בארוחת שישי עם שולחן ארוך מעורבב עם המשפחה שלי והמשפחה של ניר, מנסים לאגור עוד ועוד זמן יחד שניה לפני שטסים בחזרה. אז תוך כדי שאני חולמת על הביקור בארץ ועל המפגש הבא עם כל המשפחה, הסלט הזה נוסף לשולחן הביתי שלנו.

זו עוגה שלא יוצאת לי מהראש, מהפעם הראשונה שאכלתי אוצלה את אספי, בת דודתי האהובה. השילוב של הסולת, הקוקוס והתפוז יוצר עוגה אורירית וכ״כ טעימה שבלי לשים לב אפשר לחסל לבד חצי תבנית. אם גם אתם חובבי תפוזים וקוקוס, אז תכינו אותה, עשר דקות עבודה וגם אתם מרחפים באויר עם המרקם הכיפי של העוגה הזו. ורק כדי להשאיר פה טעם של עוד, אני מבטיחה לשתף גם את העוגת סולת של אמא שלי, גרסא פחות אורירית ולא פחות טעימה, יש לי חולשה לכל מה שמכיל סולת ברכיבים שלו.