קטגוריה: מתכונים

פשטידה מלכותית ממש, השילוב של כרישה, פטריות ובצל הוא משהו שקשה להתחרות בו, במיוחד כשכולם מוזהבים היטב להוצאה של כל הטעמים. זו לא פשטידה עמוסה בגבינות, מרגישים פה היטב את הירקות שטעימים גם בפני עצמם. את הגוף לפשטידה נותנים דווקא תפוחי האדמה המגוררים, טריק שאני אוהבת במקום להוסיף קמח. התוצאה היא פשטידה יפיפיה, מלאה טעמים ומפנקת. הכנתי את הפשטידה יחד עם סלט חסה פריכה וגזר ברוטב קיסר ביתי, טעים אש, אבל המתכון הזה יגיע בפוסט משלו.

מרק יוגורט ומלפפונים, מסוג המאכלים שאני רוצה שהילדים שלי יכינו כשבא להם לנשנש משהו, כי ככה זה היה בבית בו גדלתי. הרבה פינוקים אבל גם הרבה חופש. ואת החופש להכין ג׳יג׳יק במקום לקטר שאין בבית משהו טעים לאכול אני נותנת לשלושתם בכיף. בלי ששמתי לב המתכון הקליל הזה כמעט ולא נעשה בבית, ואין סיבה אמיתית לזה, במיוחד לחובבת לביבות כמוני. אני אוכלת אותו כמרק או כמטבל שנלווה ללביבות ויכול גם להתלוות לדג אפוי או כרוטב לסלט. זה נכון שהמתכון הזה הוא כל כך קליל, אבל מסתבר שהוא כמעט נשכח. אז במטרה להעביר את המסורת גם לילדודס שלי (כי לא כל פעם שרוצים לנשנש משהו חייבים לפתוח שקית מרשרשת) חזרתי להכין את הג׳יג׳יק בבית. מנה כל כל טעימה וכל כך בריאה וקלה להכנה שבאמת אנחנו צריכים להכין הרבה יותר.

הלביבות האלה טעימות ממש, מסוג האוכל שכיף לאכול בבראנץ או בפיקניק ואפילו לקחת לבה״ס. הן התחילו כלביבות לילדים אבל דווקא המבוגרים חוזרים ומבקשים את המתכון שלהן שוב ושוב. את האגוזים במתכון אפשר להחליף בשקדים טחונים, אבל אני ממש ממליצה להכין אותם עם אגוזי פקאן טחונים, השומן הטיבעי של האגוזים משתלב נהדר עם שאר הרכיבים. אין בהן קמח ולכן הן נוטות להתפרק טיפה, אבל אם רוצים אפשר להוסיף שתי כפות קמח לבלילה כדי לגרום להן להתמצק יותר. את המתכון הזה הכנתי בהמון המון וריאציות, כשהרכיבים טחונים לגמרי, או חצי חצי, ואפילו בגרסאת פלאפל ברוקולי: כל פרח ברוקולי עטוף בתערכות של הלביבות. אני ממליצה לשחק עם המתכון הבסיסי ולמצוא את המרקם שהכי מתאים לכם. אצלינו התירס חייב להיות מורגש, והברוקולי קצת פחות.

מסעדת עדנה האגדית ברמת השרון, כמה עצוב שהיא נסגרה בשנה האחרונה. אני צריכה יותר מעשר אצבעות כדי לספור את המנות האהובות עלי במסעדה הזו. בשנים האחרונות בנוסף לאוכל המדהים שהיה להם תמיד הם גם פתחו מאפיה שרק בשבילה קפצנו לרמת השרון שוב ושוב. בכל ביקור משפחתי בארץ, היינו קופצים לעדנה לפחות פעם אחת.לפודיס הקטנים שלי (שאכלו שם מגיל אפס), היו מנות מועדפות, ומה יכול ליצור זכרונות טובים מהארץ אם לא האוכל המדהים שלנו?! יובל תמיד הזמין קדרת בקר ברוטב חצילים ועגבניות והילה תמיד את הקציצות ברוטב סלק (רוני כילדה שלישית טיפוסית, טעמה מכולנו). כשעברה שנה מאז שהביקור האחרון, התחלנו לנסות לשחזר את הקציצות האלה גם בבית, הגרסא הזו קרובה מספיק כדי להקרא הקציצות של עדנה בבית. הילדים מאוד אוהבים לאכול אותן בגלל הצבע הסגול-ורוד שזה יוצר לאורז, והטעם המיוחד שלהם ,החמוץ מתוק משתלב נהדר גם לנו המבוגרים.

כחלק מתקופת הקורונה שבה אנו חיים, המטבח הפך למקום מרכזי עוד יותר בבית. יחד עם מרכזיות המטבח, הרבה קבוצות פייסבוק של מבשלים פורחות. אחת מקבוצות הבישול הכיפיות בוואלי היא ״מבשלים בוואלי״, קבוצה שמלאה בהרבה ידע, השראה והנאה מהמטבח. לפני כשנה, הצטרפה לקבוצה מורן לב, שמעבר להיותה קונדיטורית ובשלנית מדהימה, גם יוזמת מידי פעם סדנאות בישול בצוותא בקבוצה. אני לא יכולה לתאר לכם כמה מרענן זה שיש משהו לצפות לו בסופו של יום עבודה, כשכולנו בבית וכל יום דומה ליום שאחריו. וככה מצאנו את עצמינו בסדנאת מתוקים של מורן, עם עוד משפחה מהקפסולה שלנו ועם הילדים (שווה לשבור שעת שינה בשביל פעילות כזו!). הכנו ביחד שלושה קינוחים, אחד מהם הכנאפה, שהפכה לקינוח שאנחנו חוזרים אליו מידי פעם. קודם כל כי ניר כיאה למי שגדל בקריות, מת על כנאפה, וזה מחזיר אותנו לימי שבת של טיולים בשוק בעכו שתמיד הסתיימו בקופסאת כנפה מהבילה הביתה, ושנית כי בזכות מורן למדתי כמה זה פשוט וקל, וכיף להכין כנאפה בבית ואני רוצה לחלוק איתכם כדי שגם אתם תהנו.

״יש פסטה פסטו?״, שאלה נפוצה בבית שלנו.  אפשר לומר בפה מלא שזה הרוטב שכל בני הבית אוהבים, משתלב נהדר עם כל ארוחה חלבית ותמיד אפשר להעשיר אותו עם עוד כמה ירקות ירוקים. לפסטה הזו יש כמה וריאציות כולן ממש טעימות, למתחילים: כשעדיין מתרגלים לפסטו, מוסיפים קצת שמנת, הרוטב בהיר יותר, בהמשך אפשר להוריד את השמנת, עדיין לא להשתולל עם יותר מידי ירקות. ולבסוף אחרי שהפסטו הוא כבר בן בית, להוסיף ירקות ירוקים מאודים קלות כמו ברוקולי או שעועית ירוקה ואפילו מעט גזרים. אם רוטב הפסטו כבר מוכן מראש, יש לנו ארוחת ערב מושקעת שמוכנה בעשר דקות.

Teeny tiny avocado, ככה נקרא האבוקדו האהוב עלי בסופר, שם תמים שלא מסגיר את זה שכולנו הפכנו מכורים לאבוקדו הזה. אחד הפלוסים בקליפורניה, זה האבוקדואים שמשום מה תמיד יוצאים טעימים ומוצלחים. פעם אחרונה שחזרנו מטיול לבית ריק מאבוקדו, נשמעו קריאות אבל בבית: ״מה אין לנו אבוקדו?״, ואז הילדים נאלצו לעכל את העובדה שאמא שלהם מנהלת מפעל אבוקדו, כל שבוע אני קונה שני שקיקי אבוקדו, ומנהלת את זמן החיים שלהם מההבשלה במטבח עד לאיחסון במקרר, כדי שתמיד תהיה אספקת אבוקדו רך בבית. הפינוקים הקטנים שהם לוקחים כמובן מאליו.

תמיד אפשר לאכול אבוקדו, גם בצורה הכי פשוטה שלו של טיפה מלח וזהו, זה מעדן. אבל אנחנו בסופ״ש אז יש זמן להשקיע בממרח גוואקמולי טעים. אנחנו אוכלים את האבוקדו או כמטבל עם מלפפונים, או ככריך או כטאקו (לרוב צמחוני לפעמים עם שילוב של נתחי בשר או עוף). השילוב הכי חמוד זה חצאי ביצים ממולאות בממרח אבוקדו, הבחירה של רוני לאיך לאכול את הגוואקמולי.

איך אני יודעת שהעוגה הזו מוצלחת? האינדיקציה העיקרית היא המהירות שבה המתכון תורגם מעיברית לאנגלית במחברת המתכונים. זה מה שקורה כשהילה רוצה להכין את המתכון עצמאית, וזה קורה בעיקר עם מתכונים מתוקים מוצלחים. יאללה בואו נתחיל כדי שגם אתם תוכלו להנות מכל השוקולד הזה.