לכאורה עוגה בחושה, בלי שום דבר מיוחד, אבל כבר שבועיים שכל פעם שתבנית עוגה כזו יוצאת מהתנור היא מתחסלת כאילו לא היתה. היא כ״כ טעימה שהילה וחברות שלה לא התאפקו והכינו אותה לבד. העוגה יוצאת לחה ונימוחה ואין זכר לבננות שבה. אני מוסיפה לפי החשק: אגוזים, צימוקים או שבבי שוקולד.
ביום גשום וחורפי כמו היום, זו עוגה מושלמת לצד כוס תה.
מור, היא הנינה הבכורה מצד אמא שלי, נהנתי לראות אותה גדלה לאורך השנים מהתינוקת המתוקה לבחורה המדהימה שהיא היום. מפגש בנות איתה, עם האחיות שלה ושאר בנות המשפחה (שלוש דורות שבהן רוב מובהק לנשים) תמיד יהיה מלא בצחוקים וממלא את הלב. עברו שנים וממרחקים בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית הגיעו אלי תמונות של הבורקס הטורקי שמור מכינה כתחביב. כשהגעתי, לביקור קצר מידי בארץ, היה ברור לי שאנחנו ננסה לתאם הכנת בוקרסים ביחד. בספונטניות נפגשנו בשבת בצהרים לכמה שעות של כיף. מור הכינה את הבצק, במומחיות, מרגישה אם צריכים עוד טיפה מים או לא. מסבירה איך לפתוח אותו בעדינות לעלה דקיק דקיק, וכמובן איך להכין את מילוי בתרד (מנגולד) וגבינה. והבונוס: מגבעולי התרד הכנו סלט מבושל, שאמא שלי היתה מכינה ובת דודה שלי מאוד אוהבת. הבונוס הגדול בלהתבגר בכך הוא שאנחנו זוכים לראות את הדור הבא, גדלים ופורחים. וככה בלב גדוש באהבה וידיים עמוסות במגשי בורקסים נהדרים יצאתי לביקור משפחתי והעברתי את האושר הזה הלאה במשפחה.
המתכון המצורף מספיק לשמונה בורקסים בגדול בינוני, אני ממליצה להכפיל כמויות ולהקפיא את העודפים. וכמובן לעבוד בחברותא כי זה הופך את ההכנה להרבה יותר כיפית. יש לפחות שעה של המתנה כשהבצק בשמן, כשהיינו ביחד הזמן עבר בלי שבכלל שמתי לב שהמתנו.
דמיינו יום סידורים רגוע חלק מהכיף של סופ״ש, מה יכול להשתלב יותר טוב ביום כזה מנישנוש של תפוח אדמה אפוי? ביס אחד מקפיץ אותי לקובנט גארדן בלונדון שם חיפשתי את ה- jacket potato שעות, בביס השני אני קופצת לקניון שיבעת הכוכבים, יושבת על תפוח אדמה עם חברה טובה שלי ובשלישי, בילוי בוקר כיפי עם רוני בשוק האיכרים בסאן מטאהו, עוד קצת וגם היא לא תהיה מוכנה להסתובב עם אמא שלה, ועד אז אני מתענגת על כל רגע. שתינו יושבות בקצה ההר על הריצפה מול נוף העמק היפיפה ונוברות בתפוח האדמה עם פינוקים שבחרנו ביחד, לפני שנמשיך לתחנה הבאה, שלווה של שבת בבוקר.
שבוע עבר, הגענו שוב, והפודטראק של תפוחי האדמה לא היה שם, אחרי אכזבה כזו, לא נותר אלא ללמוד איך להכין את הפלא הזה בבית, גיחה קטנה לקבוצת ״מבשלים בוואלי״ וחזרתי עם שלל עיצות ומתכונים, לא יאמן כמה קל להכין את הקסם הזה.
משהו קטן לגבי התוספות, השמים הם הגבול, אני אמנם אוהבת את היוגורט עם בצל ירוק וקצת מוצרלה, אבל רוטב שמנת פטריות, או סלט טונה טעים, רוטב פיצה וזיתים ותירס ואפילו רוטב בולונז. באמת כל מה שאוהבים על פיצה, פסטה או כריך יכול להשתלב כאן בשימחה. ואם כבר השקענו והכנו בבית אפשר לצרף לזה גם סלט ירקות מרענן.
זהו אחד המתכונים הקרובים לליבי, בעיקר כי קלות ההכנה שלו מאפשרת להכין אותו בכמויות גדולות ולארח בקלות ואפילו בספונטניות להדלקת נר בחנוכה. ככזה הוא מלווה אוי כבר שנים רבות כל שנה מחדש, ומייצר הרבה רגעי שימחה.
המתכון הזה התגלגל דווקא בכיוון ההפוך, מהבית שלי לבית של ההורים שלי. ואחד הדברים המרגשים שמצאנו כשההורים שלי נפטרו זה את המתכון כתוב בכתב ידו של אבא שלי. אבא היה חולה פרקינסון וחלק מהקושי והתסכול בשנים האחרונות היה על זה שהוא מזדקן ושוכח דברים וכשרוצה לכתוב הכתב יוצא רועד ולא קריא, ולא הכתב המושלם והמדוייק שהיה לו בעבר. כמובן שהוא לא ויתר, והיה מתמיד הולך לטיפולי ריפוי בעיסוק ומתרגל. מצאנו מחברות שלו שבהן היו התרגולים. ובהן הסתתר המתכון הזה, שאני העברתי אליו באחד מביקורי חנוכה אצלהם בבית. חודש דמצבר, חודש היום הולדת שלי ושל אבי האהוב ז״ל, ואני ממשיכה לחגוג את החג ולהתרפק על זכרונות מרגעים אהובים.
הקרדיט למתכון הוא ללהיא לפיד, המתכון שפרסמה התגלגל לידי לפני שנים רבות ואומץ בשימחה רבה. אלה לא סופגניות עגולות ומושלמות מראה, הן יוצאות כמו ענני ברבאאבא, בכל מיני צורות וגדלים אבל בעיקר טעימות ממש.
לגבי המילויים: אחרי כמה מזרקי מילוי שנקנו לאורך השנים השנה גיליתי את בקבוקי הרטבים הלחיצים. מילאתי בקבוק אחד בריבת תות, בקבוק שני בגנאש שוקולד (צריך להכין אותו דליל יחסית ולהוציא מהבקבוק אחרי השימוש כי השוקולד מתקשה בבקבוק וקשה להפוך אותו לנוזלי). וכמובן שפע אבקת סוכר מעל. לחילופין אפשר להכין קערה עם הציפוים המועדפים ולטבול את הסופגניה מלמעלה ברוטב השוקולד.
אני מפרסמת את המתכון לפני חנוכה, שיהיה זמין לכל מי שעוד לא מכיר, כדי שלכולם יהיה חג חנוכה מתוק ומהנה עטופים במשפחה וחברים אהובים.
אחת המנות שאני הכי אוהבת להכין ולאכול, לא משנה באיזו וריאציה לביבות תמיד יהיו טעימות, ויש מלא מלא אפשרויות לגוון איתן עם התיבול או בסוג הירקות שנוספים. משתפת בשני גרסאות האחת הלביבות הבסיסיות, מתכון שאימצתי בשימחה אחרי צפיה אדוקה בחיים כהן ב ״שום, פלפל ושמן זית״ ומאז התגלגל עם כמה שינויים במטבח שלי.
ואולי זה נראה קצת ארוך בכתיבה אבל ההכנה קלילה, ומאפשרת ליצור כמות גדולה של לביבות בקלות רבה.
אני מצרפת כמה טיפים קטנים שהופכים את הלביבות למושלמות:
הבצל: הבצל משפיע מאוד על הטעם של הלביבות אבל מצד שני אנחנו לא רוצים שיהיה מורגש ולכן אני משתמשת במעבד מזון וטוחן את הבצל למחית חלקה. אם לא אוהבים בצל אפשר לוותר למרות שהוא מאוד מוסיף לטעם. מה שלא כדאי לעשות זה להוסיף שום, הוא משתלב נהדר במטבל, בלביבות הוא רק גורע מהטעם.
תפוחי האדמה: שוב מעבד המזון בא לעזרתינו, וזאת מהסיבה היחידה שנמאס לי להתחנן לבני הבית שיעזרו במלאכת הגירור. בשתי דקות תפוחי האדמה מגורדים ומוכנים לעבודה. מבחינתי זה ההבדל בין להכין ערמות של לביבות בכיף לעשות כושר מול הפומפיה. אם רוצים אפשר בסוף להחליף את הלהב במעבד המזון ולקצוץ את תפוחי האדמה ככה שהגודל שלהם יהיה אחיד ויהיו פחות ״שוונצים״ שנוטים להשרף.
סינון נוזלים: סינון תפוחי האדמה והבצל, מניחה את כל התערובת בתמסננת מעל צלחת ומערבבת קצת כדי שתפוחי האדמה יגירו את הנוזלים המיותרים.
אפיה: כן אפשר לטגן לביבות, אבל אפשר לאפות שלושה מגשים עמוסי לביבות ב- 40 דקות, אני מעדיפה את החלופה הזו שמאפשרת לי להכין גם סלט, רוטב טעים וכמובן סופגניות. אם בכל זאת רוצים לטגן אז יש להשתמש ביותר שמן, גובה השמן במחבת צריך להיות כחצי מעובי הלביבות. ניתן להוריד את כמות השמן בהרבה עם משתמשים בבקבוקים לחיצים להזלפת השמן (מעט שמן מעל ומתחת ללביבות).
הרוטב הנלווה: רוטב יוגורט שומי עם בצל ירוק או עירית.
זהו דיברתי דיי והותר, אני חושבת שאפשר להכנס למטבח ולהתחיל להזמין להדלקת נרות.
אחד המאכלים שהיו מסורת משפחתית אצלינו, בכל יום שישי ארבע בנות מגיעות לארוחת ערב ובכל יום שישי העוף הזה מחכה לנו בתנור. אני מודה שהיינו באות גם בלי העוף, הואכל הטעים היה רק הבונוס. עם השנים, המילוי קצת השתנה, אבל בסופו של דבר מילוי האורז יוצא מוצלח בגלל השילוב של נוזלי העוף שנספגים באורז, שאר התוספות זה רק פינו׳ נוסף.
השבוע חג ההודיה אצלינו, מה שהזכיר לי את המתכון הזה אז בהזדמנות זו אני מודה על כל מה שיש ועל עוד ארוחות משפחתיות מהנות, ונכנסת להכין את העוף הממולא באורז עם עוד כמה הפתעות.
סתיו בקליפורניה, עונה בה נפגשים עם מגוון כ״כ רחב של דלעות שאי אפשר שלא להתנסות איתן. הפעם דלעת ספגטי, דלעת שלאחר אפיה אפשר לגלף את תוכנה שנראה כשערות ספגטי. לכאורה תחליף בריא לפסטה, אבל מהיכרותי עם עצמי ועם סובבי, גם אם אפשר שהדלעת תשמש כפסטה, סיכוי יותר טוב שנוודע אליה כחלק מהרוטב, ואולי בהמשך נוריד את כמות הפסטה ונגדיל את כמות הדלעת. המטרה היא להוריד את מפלס האנטי כשפוגשים בשערות דלעת במקום בפסטה, ובשאר הירקות שבמנה. ברגע שכבר נחשפנו לטעם ולמרקם החדש נהיה פתוחים לנסות את זה שוב ואולי בהמשך להחליף את הפסטה בדלעת לגמרי. בינתיים השילוב של הירקות עם הפסטה ורוטב השמנת עובד נהדר. ואני ממשיכה לנסות ולשנות את היחסים בין כמות הירקות לפסטה מפעם לפעם. ולשווק אותה כפסטה ברוטב שמנת.
ארוחה קלילה להכנה שמאפשרת לארח בכיף בלי לעמוד שעות במטבח. אני אוהבת את השילוב של ירקות אפויים, סוג של אנטיפסטי בתיבול ישראלי, אפשר לגוון בסוגי הירקות השונים ויחד עם כרעי עוף ברוטב סילאן שום ודבש קיבלנו שולחן צבעוני ומפנק.
רעיונות לירקות הנלווים:
הדבר היחיד שאני מקפידה עליו הוא להפריד כל ירק למגש נפרד או לפחות אזור אחר במגש, מאחר ולכל ירק זמן הכנה אחר וזה מאפשר להוציא מהתנור ברגע הנכון. לאחר שהכל מוכן מכניסים בחזרה לתנור להשחמה סופית של עשר דקות, עד שכולם מגיעים ומתישבים לאכול.
הרעיון הוא שהאוכל מושקע, אבל בעיקר כי חומרי הגלם עומדים בפני עצמם, והשילוב של העוף המתובל וירקות קלויים עם סלט רענן, מהווה ארוחה מושקעת וקלילה להכנה שרובה נעשית בתנור במינימום טירחה.
אם כבר לאכול גרנולה אז בייתית, כזו שאני יודעת מה ם המרכיבים שבתוכה, ואף ילד לא ממיין כי כל אחד מוסיף את הפירות היבשים או האגוזים שהוא אוהב. ברגע שיש גרנולה ביתית בבית, צריכת היוגורט עולה באופן ישיר. ובמקרה שלנו, זה פיתרון נהדר להעלאת רמת הסידן. ממתק שלוקח חמש דקות להכין, ומהווה ארוחת בוקר או ערב מלאה, וגם נישנוש כיפי.
אני מערבבת את הגרנולה עם אגוזי פקאן ושבבי קוקוס, אבל זה לא חובה, החופש לשחק ולהוסיף את מבחר האגוזים, הגרעינים, הפירות היבשים או הטריים כאן הוא חלק מהכיף.
חזרתי לפני שבוע מביקור בישראל, לא ביקור שיגרתי, נסעתי לעזור לאחותי שמחלימה מניתוח קיסרי.
אחרי לילה חצי לבן, שבו התעוררתי לפנות בוקר לתמונה שמברכת את ליבי המתוקה לבואה לעולם ולמשפחה שלנו, ולהמתנה טרופה (כשעוד רגע נכנסים ליום כיפור) כדי לשמוע שגם אחותי סיימה את הניתוח בריאה ושלמה ואני יכולה לנשום לרווחה, החלטתי שעדיף לבוא לבקר דקה אחת קודם. כולן בריאות ושלמות (במשפחה שלנו רוב נשי מובהק, אז באמת כולן), אבל מי יודע מתי יסגרו השמיים בטירוף של היום. וככה עליתי על טיסה לא מתוכננת ומלאת התרגשות לקבל את פניה של אחייניתי החדשה, וכמובן להנות קצת מחבירם ומשפחה ומסתיו תל אביבי וסוכות.
אחרי שטיפה התאוששתי, נזכרתי במרק הזה, ומייד הכנתי סיר לאחותי. כשהיא התאוששה קצת מהניתוח, היא התקשרה לברר ״מה שמתי במרק?״, את האמת לא אמרתי לה: ״39 שבועות של דאגה, שהתכרזה כולה לימים האחרונים!״ , במקום זה כתבתי לה את המתכון המדוייק.
עכשיו אפשר לדבר על הסודות והרכיבים שהופכים את המרק הזה לתרופת סבתא הכי טובה אחרי ניתוח (בדוק!) ובכלל כשצריכים קצת נחמה. הסוד העיקרי במרק הזה הוא שבניגוד למרקים כתומים הנפוצים, הבטטה לא משתלטת כאן, במקומה אנחנו מתכבדים בהמון גזרים, דלעת או דלורית, וקישואים. הסוד השני הוא שלאחר שהירקות התרככו, מוסיפים למרק כוס של עדשים כתמות, כך ברגע אחד המרק מסמיך והערכים התזונתיים שלו עולים בהרבה. מרק שקל לעכל, והוא גם משביע ומזין ויכול להוות ארוחה מלאה בימים עמוסים.
בדר״כ אני טוחנת את המרק לפני ההגשה, אבל אני ממליצה לחלק אותו לשניים, לטחון חצי וחצי להשאיר כמו שהוא, למרקם הגם של הירקות שנמעכים מהבישול יש משהו כיפי משלו.
ברוכה הבאה ליבוש למשפחה, מחכה כבר לפגוש אותך שוב!
