קטגוריה: סלטים

סלט שאכלנו במסעדה בסן פרנסיסקו, הסוויץ כאן הוא שהתרד טרי, לא מוקפץ מה שמשאיר אותו פריך וכיפי. הפטריות מתבשלות כמה דקות בשמנת ומגירות את כל הטעמים לרוטב ואז הרוטב מתחבר עם הר של תרד. כ״כ פשוט, וכ״כ טעים.

כרוב הניצנים, מסוג המאכלים שכל ילד בורח מהם, לפחות ככה הוא היה מוכר לי בישראל. בעיניי הסיבה לכך היא העובדה שבישראל לרוב לא נמצא כרוב ניצנים טרי אלא קפוא. בהקפאה כרוב הניצנים מתמלא בנוזלים ובאמת לא משנה מה נעשה איתו בשלב הזה, הוא יצא במרקם רך ולא מפתה. להבדיל כשלוקחים כרוב ניצנים טרי, חוצים אותו לשנים, מתבלים עם מעט שמן זית, רוטב בלסמי וטיפה מלח ופילפל ונותנים לו להצרב בתנור או על מחבת, מתקבל ירק פריך וטעים משהו שמצליח למחוק כל זיכרון של כרוב ניצנים עמוס נוזלים מהעבר. אם יש באפשרותכם להשיג כרוב ניצנים טרי, המתכון הזה הוא חובה. אני מוסיפה אותו הרבה פעמים לארוחות, כעוד תוספת ירוקה, קראנצית וטעימה שממש לוקח דקה להכין.

גם מתכונים כמו בגדים חגיגים, הם משהו שמתאוורר מהארון לקראת החג. במקרה של הסלט הזה, הכרתי אותו מחברים טובים שלנו, שמכינים אותו לראש השנה, כל שנה לארוחת החג. הסלט הזה כל כך טעים, שהיה חבל לי להשאיר אותו בארון עד לראש השנה הבאה. ולכן הוא מצטרף לשולחן כל השנה. סלט שלוקח דקה וחצי להכין, ותמיד כיף לאכול.
שתהיה שנה טובה מתוקה, ושתמיד נחגוג ונהנה.

הצלם שלי נסע לביקור בישראל, והשאיר אותי עם שלושה ילדים צמודי מסכים. אז בין כמה רגעי קסם שבהם הצלחתי לשלוף אותם מהמסך וכמה ריגעי באסה שקצת פחות, גנבתי לי כמה שעות בשוק האיכרים. התענגתי על שפע ירקות ופרחים יפיפים, פגשתי בברוקוליני יפיפה שהזכיר לי את המנה הזו ואנשים שכמוני מחייכים כשהם רואים בזיליקום טרי, עגבניות אדומות מתפקעות, מאפים טריים ובאופן כללי שוק. הפעם בלי תמונות של המנה אבל בכל מקרה עם מתכון מעולה,והבטחה להוסיף תמונות בעתיד. ובינתים תמונה משוק האיכירם ב Mountain-View, צבעוני ויפיפה.

מסעדות איטלקיות בקליפורניה, הן לרוב גרסא אמריקאית של אוכל איטלקי, שזה לא ממש קרוב למה שאנחנו רגילים מישראל או איטליה. ובכל זאת, יש כאן כמה מסעדות שאנחנו חוזרים אליהם שוב ושוב ושוב כי אוכל איטלקי טעים גם בגרסא האמריקאית שלו. באופן ספציפי יש רשת מסעדות איטקלית, שאף אחד מקרובי לא מבין למה אני גוררת את כולם לשם כל פעם מחדש. לא זה לא האקסטרה שמנת שבה הם משתמשים, ובטח שלא הגבינה, זה הברוקולי. הם מכינים את הברוקולי בתנור של הפיצה עם הרבה לימון ושום ושבבי צ׳ילי.  אמנם אני לא הסועדת הסטנדרטית, אבל אין לי בעיה לא לאכול מהפיצה במסעדה ולהזמין רק את הברוקולי, ויש מצב שאזמין שתי מנות. אז אמנם תנור פיצה אין לי בבית, אבל הצלחתי להגיע לגרסא מוצלחת של המנה הזו. הסוד הוא לעבוד עם אש גבוהה, אבל להזהר לא לשרוף את הברוקולי לגמרי. אפשר גם במחבת וגם בתנור, בשתי הגרסאות זה טעים!

אני כל כך אוהבת סחוג, שכשנתקלתי במתכון הזה, ידעתי שאני חייבת לנסות אותו ובאותה הנשימה ידעתי שאני חייבת גם קצת לשנות. ממרח הפלפלים-אגוזים שלי עושה חייל, אבל עבורי הוא לא חריף מספיק, ואולי עם קצת שינוים והתאמות אני אמצא שילוב טוב יותר. well?! יותר מדויק מזה אין: למתכון המקורי של הסחוג, הוספתי שלוש כוסות של אגוזי קשיו וכוס של שמן זית, טחנתי אותם במעבד המזון יחד. זה הוריד מעט את החריפות של הסחוג, ומאז שהממרח הזה בבית, אני מוסיפה אותו לכל מנה שהיא. החריפות עושה את שלה ומקפיצה כל מנה, ויחד עם זאת האגוזים מאזנים את החריפות ככה שזה לא מאוד מאוד חריף אלא רק נותן נגיעה נעימה של חריפות.

ההמלצה שלי היא להכין סלט ירוק (חסה,כרוב, גזר ובצל) ולהוסיף שתי כפות סחוג קשיו ושתי כפות טחינה ומעט לימון לתיבול, פוף גיוונו את הסלט הירוק הרגיל לסלט שהוא פשוט תענוג. עוד המלצה להוסיף את הממרח לכריכים: כריך חביתה גבינת גאודה, או כריך טונה כשהממרח לכריך הוא הסחוג קשיו. והכי אהוב עלי בשבוע הזה: טורטיה שחוממה טיפה על מחבת, מעליה אני מורחת שכבה עדינה של הסחוג קשיו, עם חצי אבוקדו פרוס, ורצועות חזה עוף, אושר צרוף!

עוד שילוב שעבד מעולה, זה להוסיף לפסטה ברוטב עגבניות כף סחוג (מוסיפה לקערה עם הפסטה החמה ומערבבת), רוטב העגבניות של הילדים הפך לרוטב ארבייטה. כבר שבוע שלם שכמעט כל מנה שאני אוכלת היא בצרוף של הממרח סחוג קשיו, ושבוע שלם שאני מתענת על השילובים הכייפים האלה.

במיה ברוטב עגבניות עם הרבה בצל ושום, מעדן פשוט טעים וסופר בריא. כדי להמנע מהריריות של הבמיה צריכים להתחיל את הבישול בטיגון עם מעט שמן לכמה דקות. הפעם הכנתי את הבמיה מבמיה קפואה, כי הטרייה שהיתה בסופר נראתה קצת מבאסת. טרייה או קפואה, גדולה או פיצית כמו שמצולמת בתמונה, תעשו לעצמכם טובה ותכניסו אותה לתפריט. ירק טעים וכל כך בריא שפשוט כיף להכניס למטבח. התבשיל הזה יכול להאכל כתוספת ירק למנה או כסלט מבושל. המלצה קטנה לסיום, אם הגעתם לשוק ויש במיה טרייה ויפה, תנשנשו אותה כפי שהיא, זה טעים ממש!

באופן מפתיע זה אחד הסלטים שהילה ממש אוהבת, נתקלנו בו בחנות/מעדנייה מזרח תיכונית והיא ישר נזכרה בו מהארץ. עם שפע הירק והירקות שיש בסלט הזה, כמובן שלא יכלתי שלא להכין לה אותו בהזדמנות הראשונה. מייד קנינו בורגול דק, וצרור טרוזילה טריה. הייחוד של הסלט הזה, ומה שעושה אותו שונה מסלט ירקות רגיל, זה גם היחס בין כמות הירק הגדולה לכמות הירקות, וגם הקיצוץ הדק של כל הירקות, ככה שהעגבניה המלפפון והגמבה כמעט ולא מורגשים בסלט. השימוש בבורגול הדק בסלט הזה יוצר תחושה אורירית יותר לסלט מאשר להשתמש בבורגול הגס יותר .ככה או ככה זה סלט כל כך טעים ומרענן ששווה להכין.

כשמטבח ישראלי ומטבח מקסיקני נפגשים נוצרת חגיגה אמיתית של צבעים טעמים והרבה ירקות. הילדים שלי מאוד אוהבים את הרשת צ׳יפוטלה, אז לא מן הנמנע שאני אנסה לשחזר את הארוחה בבית רק בטאצ׳ קצת ישראלי. שילוב של הרבה גווקאמולי, סלט ירקות ישראלי או סלט עגבניות ובצל מקסיקני, נתחי בקר שחתוך דק דק או נתחי עוף מוקפצים עם בצל מטוגן. לכל זה אפשר להוסיף אורז, שעועית מבושלת עם מעט בצל. נגיש בטורטיה או בצלחת וכמובן שאפשר להוסיף עוד כל מיני ירקות מוקפצים קלילות (פלפלים וגמבות ובצל מוקפץ בדר״כ משתלבים מעולה). ולבסוף להנות מהציבעוניות והעושר שיש בארוחה הזו.

Teeny tiny avocado, ככה נקרא האבוקדו האהוב עלי בסופר, שם תמים שלא מסגיר את זה שכולנו הפכנו מכורים לאבוקדו הזה. אחד הפלוסים בקליפורניה, זה האבוקדואים שמשום מה תמיד יוצאים טעימים ומוצלחים. פעם אחרונה שחזרנו מטיול לבית ריק מאבוקדו, נשמעו קריאות אבל בבית: ״מה אין לנו אבוקדו?״, ואז הילדים נאלצו לעכל את העובדה שאמא שלהם מנהלת מפעל אבוקדו, כל שבוע אני קונה שני שקיקי אבוקדו, ומנהלת את זמן החיים שלהם מההבשלה במטבח עד לאיחסון במקרר, כדי שתמיד תהיה אספקת אבוקדו רך בבית. הפינוקים הקטנים שהם לוקחים כמובן מאליו.

תמיד אפשר לאכול אבוקדו, גם בצורה הכי פשוטה שלו של טיפה מלח וזהו, זה מעדן. אבל אנחנו בסופ״ש אז יש זמן להשקיע בממרח גוואקמולי טעים. אנחנו אוכלים את האבוקדו או כמטבל עם מלפפונים, או ככריך או כטאקו (לרוב צמחוני לפעמים עם שילוב של נתחי בשר או עוף). השילוב הכי חמוד זה חצאי ביצים ממולאות בממרח אבוקדו, הבחירה של רוני לאיך לאכול את הגוואקמולי.