עבר הרבה זמן מאז שאכלתי את הקציצות האלה, אני לא יודעת איך זה קרה, בעצם אני כן. יש מאכלים שמקוטלגים כאוכל שאוכלים אצל אמא ואבא. מאחר וכבר הרבה שנים אני לא גרה בבית, ולא קרוב להוריי האהובים שנפטרו בשנים האחרונות, חלק מהמאכלים האלה אני מכינה לבד, אבל את הקציצות מחשייה האלה איפסנתי במח כקציצות שאני אוכלת ישר מהמחבת כשאמא או אבא מכינים אותם ואז יום למחרת אוכלת אותן עם הקוסקוס כשאבא מכניס אותן למרק כדי לתת להן מרקם קצת שונה ולחמם אותן. כל הזיכרונות האלה הם כל כך רחוקים מהיום כשאני בעצם האמא וכבר אין מי שיפנק אותי ככה (יש פינוקים אחרים ובכל זאת מתגעגעת גם לאלה). וככה יצא שעם הרבה לחלוחית בעיניים הכנתי את הקציצות האלה. התענגתי לראות את הילדודס שלי חוטפים אותן מהמחבת ישר כשהן חמות וטריות וגם התענגתי על הזיכרון של ההורים האהובים שלי שכשהם הכינו את הקציצות האלה לא עלה בדעתי שיש בהן לא מעט עבודה. בשתי דקות מחבת היתה מונחת על הגז, והקציצות היו מטגנות להן.
הקציצות האלה שכל כך מזכירות מפרום, בניגוד למפרום הן לא מסודרות ומאורגנות בין שני פלחי תפוחי אדמה עבים. כאן מייצרים כדור של קציצה ועוטפים אותו בסלילי תפוח אדמה בצורה עדינה ככה שמכל דופן מוסיפים עוד פיסת תפוח אדמה – סוג של עבודת יצירה במטבח, גם טעים וגם כיף. לאחר העיטוף הקציצה נטבלת בביצה ובקמח ואז עוברת לטיגון עמוק. כמובן שלא יקרה כלום אם נעשה את זה בסגנון של מפרום, אבל אני אוהבת את הצורה הזו, כשתפוח האדמה לא מאוד עבה והוא לא כיס לקציצה אלא מעטפת דקה וטעימה. אחרי שהכנתי אתם, עם קוסקוס שיצא הכי טעים שאפשר. והתפנקנו כמה ימים פה בבית אני שמחה לחלוק את ההנאה הזו גם איתכם. את קריאות ההתלהבותש לי מכמה הקציצות יצאו טעימות היה קשה להסתיר.
אני ממש אשמח לראות גם אחרים נחשפים למתכון המהמם הזה, התענוג הזה מגיע לכל בית ולא רק לבית שלנו. 
