המטבח העירקי מככב אצלינו במשפחה בזכות דודתי האהובה, היא למדה את כל המאכלים האלה ותמיד מצרפת אותם לשולחן המשפחתי במפגשים. היא מסוג האנשים שמבשלים בחסד, בלי הרבה רעש וצילצולים, כל דבר שהיא מכינה תמיד יותא הכי טעים שיש. בתור מישהי שגדלה קרוב אליה ותמיד באה להציץ לסירים אני מדברת מניסיון.
היום זו המנה האהובה על הבת שלי והחברות שלה, מסוג הסירים שהן מבקשת שאכין שוב ושוב. מנה מאוד מאוד קלה להכנה, שגר ושכח לתנור, רק בלי השכח כי הריח שמתפזר בבית גורם לכולם להיות מודעים לכך שיש משהו מתבשל פה.
הפעם מתכון שקצת דורש אורח רוח , אבל כמו תמיד עם כל האפשרויות להקל ולקצר את הדרך ככה שאפשר להתפנק על סיר קובה מהביל, בפחות זמן והשקעה ועם מקסימום טעם.
להכנת הקובות:
הרעיון הוא שאת הקובות ניתן להכין בסרט נע, מכינים את הבצק, בזמן שהבצק סופג את המים (והמרק מתבשל) אנחנו מכינים את תערובת הקציצות ואז מכינים מגש עם כדורי בשר, ניתן להקפיא אותם לעשר דקות מה שיקל על עבודת העיטוף בבצק, אבל הטריק של שימוש במערוך חוסך הרבה מהמאמץ ולמעשה אני לא רואה אין צורך להקפיא.
מרדדים עיגול בצק, מפרידים ממשטח העבודה ממלאים וסוגרים את הקצוות, אם יש עודף בצק מחזירים לקערת הבצק. במגש הקיציצות, נחליף כל קציצה בקובה, ולאחר כשיש לנו כ 20 קובות מוכנות, אפשר להכניס אותן למרק לבישול – ככה כולן מוכנות באותו זמן והבישול הוא אחיד.
אם רוצים להקפיא להכנה הבאה:
אם עושים את עבודת הגילגול בצורה מרוכזת, ניתן להקפיא קופסאות סגורות של קובות – כשל קובה מופרדת ע"י נייליון נצמד או נייר אפייה. בפעם הבאה שנרצה להכין קובה זה יהיה הרבה יותר פשוט, כי מהפריזר הן נכנסות למרק (חשוב לשים לב שהן יופרדו אחד מהשנים בזמן ההקפאה).
ואם ממש אין לנו זמן לגלגל קובות:
ואם ממש ממש לא בא לכם לגלגל קובות, תוסיפו לתערובת הבשר חצי כוס סולת ותערבבו היטב, ופשוט תגלגלו לקציצות. בנוסף נכין כמחצית מבצק הקובה אותו נפזר בסיר כנטיפים (פיסות בצק שרודד) מקבלים את כל הטעם והרבה פחות עבודה.
כל אחת מהגרסאות האלה תהיה טעימה, מה שבטוח בטוח, ובזמן שאתם מתלבטים באיזה מהם לבחור אני ממליצה להתחיל להזהיב את הבצל.
בתמונות הכנתי סדנא של קובה בבית, גם סלק וגם דלעת במקביל לכן הכמויות כפולות.