קטגוריה: לביבות

במהלך החורף ותחילת האביב, השדות מתמלאים בחובזה. ירק שמאוד מזכיר תרד מבחינת הבישול שלו, טעים ומלא בסגולות בריאותיות. יצאתי ללקט בשדות מסביב לבית, רק כדי לגלות שהאיילים זללו כל שיח בסביבה הקרובה. וככה מצאתי את עצמי תרה את השדות מחפשת לי שיח חובזה, שאוכל לקטוף ממנו. בסוף נמצא השיח ליד אחד החוגים של הבנות, ובשימחה רבה חזרתי עם צרור עלים הביתה.

בגלל שקטפתי את העלים ברחוב, שטפתי אותם היטב, והשרתי כעשר דקות בקערה עם מים וחצי כוס חומץ. לאחר מכן שטפתי, קצצתי והתלבטתי…האם אכין סלט חובזה מטוגנת בסגנון דרוזי, עם בצל ולימון או לביבה מפנקת. וכמובן שאני לא יכולה לעמוד באפשרות לאכול לביבה עסיסית וענקית.
אם אין אצלכם עלי חובזה בנימצא ממליצה להחליף אותם בעלי תרד.

בסוף העונה הגבעולים נהיים סיביים יותר לכן קצצתי אותם ולא השתמשתי בהם, לחילופין ניתן לחלוט את ההעלה בשלמותו ואז גם הגבעול מתרכך.

למתכון "לביבת חובזה ענקית"

חנוכה הוא החג האהוב עלי, האורות היפיפיים, שפע משחקי נרות וסביבונים, האוכל הכי טעים שיש ושמונה ימים בהם אפשר לחגוג.

אני מתה על לביבות ומנצלת כל הזדמנות לאכול אותן מתוקות או מלוחות אז אני מצרפת כאן כמה מתכונים אהובים. הטיפים העיקרים שלי הם להשתמש במעבד מזון, לסנן נוזלים היטב, לאפות במקום לטגן וכמובן להכין יותר ממה שחשבתם שצריך.
החג הזה הוא הזדמנות נהדרת לארח ולהתארח ולהנות עם בני משפחה וחברים, ואפשר להוריד המון עומס כשחולקים את ההכנות, ומשלבים תוספות שקל להין מראש.
רגע לפני שאנחנו נכנסים למטבח אני ממליצה לקרוא את הפוסט המעולה הזה לגבי באיזה שמן כדאי להשתמש (מתמצתת: שמן אבוקדו לטיגון עמוק, שמן זית ללביבות, ומאמצת את ההמלצה להשתמש באבקודו טרי או בזיתים במקום השמ בסלטים!!!).
ריכזתי כאן כמה מתכונים שמשלבים היטב יחד בשולחן החג, נתחיל במקבץ לביבות אהובות:

• לביבות בטטה
• לביבות תפו״א קלאסיות
• קציצות פרסה (כרישה)
• לביבת מחבת ענקית של כרישה ופטריות
• לביבות ברוקולי ותירס
• לביבות תרד

בשבוע של חנוכה אני מכינה המון המון לבביות, ועוברת לשיטה של למקבל את הכנה עם מגוון תוספות ללביבות הבסיסיות. בתמונה לביבות דלעת, תרד ותפוחי אדמה (המתכונים המפורטים למעלה), אפשר להכין את הלביבות יום קודם ולחמם קצת בתנור לפני ההגשה:
   תכף נכנסות לתנור: 

ולפעמים מספיקה לבבית אחת טעימה בטרוף וגדולה:

בגזרת המתוקים כמובן סופגניות, אני בדר״כ מכינה סופגניות אשל, שאין מילים כמה הן קלות ומהירות להכנה או ספינג׳, בנוסף גם לביבות גבינה מתוקות ישתלבו כאן בשמחה רק שהן דורשות טיגון עדיין והשגחה.
המתוקים כן דורשים טיגון בשמן עמוק, ולכן אני נצמדת למתכונים המהירים והקלים יחסית שלא דורשים התפחה וטיגון ארוך.

חוץ מהליבבות והסופגניות, אני משתדלת להוסיף סלטים קלילים, ירקות חתוכים או מוחמצים, גבינות ולחמים ובדר״כ מרק כתום שאפשר להכין יום קודם.
המטרה היא קצת לאזן ולגוון את השולחן וגם לסגור את הפינה של ארוחת הערב.

אפשר לשחק עם שילובים שונים לכל יום בחג, ולתכנן מה אפשר להכין מראש כשבדר״כ רק את הסופגניות חשוב להכין ממש באותו יום כדי שיהיו הכי טריות שאפשר.
והכי חשוב, אפשר לבקש מהאורחים להיכן משהו, ככה שלרגע לא ימאס לנו מטיגונים וליבובים ולחג ישאר טעם טוב.
חג שמח!!!

אחת המנות שאני הכי אוהבת להכין ולאכול, לא משנה באיזו וריאציה לביבות תמיד יהיו טעימות, ויש מלא מלא אפשרויות לגוון איתן עם התיבול או בסוג הירקות שנוספים. משתפת בשני גרסאות האחת הלביבות הבסיסיות, מתכון שאימצתי בשימחה אחרי צפיה אדוקה בחיים כהן ב ״שום, פלפל ושמן זית״ ומאז התגלגל עם כמה שינויים במטבח שלי.
ואולי זה נראה קצת ארוך בכתיבה אבל ההכנה קלילה, ומאפשרת ליצור כמות גדולה של לביבות בקלות רבה.
אני מצרפת כמה טיפים קטנים שהופכים את הלביבות למושלמות:

הבצל: הבצל משפיע מאוד על הטעם של הלביבות אבל מצד שני אנחנו לא רוצים שיהיה מורגש ולכן אני משתמשת במעבד מזון וטוחן את הבצל למחית חלקה. אם לא אוהבים בצל אפשר לוותר למרות שהוא מאוד מוסיף לטעם. מה שלא כדאי לעשות זה להוסיף שום, הוא משתלב נהדר במטבל, בלביבות הוא רק גורע מהטעם.

תפוחי האדמה: שוב מעבד המזון בא לעזרתינו, וזאת מהסיבה היחידה שנמאס לי להתחנן לבני הבית שיעזרו במלאכת הגירור. בשתי דקות תפוחי האדמה מגורדים ומוכנים לעבודה. מבחינתי זה ההבדל בין להכין ערמות של לביבות בכיף לעשות כושר מול הפומפיה. אם רוצים אפשר בסוף להחליף את הלהב במעבד המזון ולקצוץ את תפוחי האדמה ככה שהגודל שלהם יהיה אחיד ויהיו פחות ״שוונצים״ שנוטים להשרף.

סינון נוזלים: סינון תפוחי האדמה והבצל, מניחה את כל התערובת בתמסננת מעל צלחת ומערבבת קצת כדי שתפוחי האדמה יגירו את הנוזלים המיותרים.

אפיה: כן אפשר לטגן לביבות, אבל אפשר לאפות שלושה מגשים עמוסי לביבות ב- 40 דקות, אני מעדיפה את החלופה הזו שמאפשרת לי להכין גם סלט, רוטב טעים וכמובן סופגניות. אם בכל זאת רוצים לטגן אז יש להשתמש ביותר שמן, גובה השמן במחבת צריך להיות כחצי מעובי הלביבות. ניתן להוריד את כמות השמן בהרבה עם משתמשים בבקבוקים לחיצים להזלפת השמן (מעט שמן מעל ומתחת ללביבות).

הרוטב הנלווה: רוטב יוגורט שומי עם בצל ירוק או עירית.
זהו דיברתי דיי והותר, אני חושבת שאפשר להכנס למטבח ולהתחיל להזמין להדלקת נרות.

הלביבות האלה טעימות ממש, מסוג האוכל שכיף לאכול בבראנץ או בפיקניק ואפילו לקחת לבה״ס. הן התחילו כלביבות לילדים אבל דווקא המבוגרים חוזרים ומבקשים את המתכון שלהן שוב ושוב. את האגוזים במתכון אפשר להחליף בשקדים טחונים, אבל אני ממש ממליצה להכין אותם עם אגוזי פקאן טחונים, השומן הטיבעי של האגוזים משתלב נהדר עם שאר הרכיבים. אין בהן קמח ולכן הן נוטות להתפרק טיפה, אבל אם רוצים אפשר להוסיף שתי כפות קמח לבלילה כדי לגרום להן להתמצק יותר. את המתכון הזה הכנתי בהמון המון וריאציות, כשהרכיבים טחונים לגמרי, או חצי חצי, ואפילו בגרסאת פלאפל ברוקולי: כל פרח ברוקולי עטוף בתערכות של הלביבות. אני ממליצה לשחק עם המתכון הבסיסי ולמצוא את המרקם שהכי מתאים לכם. אצלינו התירס חייב להיות מורגש, והברוקולי קצת פחות.

קציצות פרסה תמיד מזכירות לי את אמא שלי ז״ל. לא היה צריך ארוע מיוחד כדי להכנס למטבח ולראות אותה עומדת מול מחבת מבעבעת מלאה קציצות. וכמובן שאי אפשר היה לעמוד בפיתוי לחטוף קציצה לוהטת ישר מהמחבת, לא רק אחת. כשהיתה באה לבקר אצלינו בהרצליה, הייתי אוספת אותה מתחנת הרכבת, ודקה אחרי היא היתה שולפת לנכדים קופסאות של קציצות, מתענגת לראות אותם זוללים. כבר שלוש שנים שהיא לא איתנו, נשארו המון המון זכרונות, ולב שזוכר את כל מה שהיא הנחילה לנו ומנסה לפנק את הילדים שיזכרו גם הם את הקציצות הכ״כ טעימות האלה, ואת סבתא שאהבה אותם כל כך.

מי שהכין פעם קציצות פרסה יודע שזה קצת עבודה, בעיקר החלק של לנקות את הכרישה (פרסה) מהחול, ולטחון אותה. אצל אמא שלי, הפרסה היתה מגיעה בארגזים ענקים, מהשטחים החקלאיים של אחים שלה. היא היתה עושה את כל העבודה הקשה של לנקות ולטחון, ומכינה לנו הבנות קופסאות מוכנות לקחת, גם של קציצות מוכנות וגם של פרסה קפואה שנכין גם בבית. פינוקים קטנים של אמא שרק חיפשה איך עוד לפנק אותנו. בשבתות היינו עושים טיולים בשטחים החקלאים האלה, כילדות השתוללנו והעפנו קצת עגבניות ופלפלים אחת על השניה, ואח״כ חזרנו עם הילדים וההורים לטפס על הטרקטור ולהתחבר לאדמה. הרבה כבוד יש לי לירק הזה, לטעם העדין שלו, לעובדה שהוא מקפיץ כל  מרק או תבשיל, ולזה שגם אם סתם נקפיץ אותו עם טיפה שמן זית ומלח, כמו שלמדתי מאחותי הגדולה, זה יהיה מעדן. הקציצות פשוטות מאוד להכנה, ובאמת שבעיקר נותנות כבוד לירק המהמם הזה.

אמא הילה והר של פרסות:

״שבת בבוקר יום יפה…״, בילדותי שבת היתה הזמן של אבא להכנס למטבח.
רק כשגדלתי גיליתי שגם אבא מידי פעם נצמד למתכון, ושמחתי לראות שאפילו כמה מתכונים הוא לקח ממני…
בשבת אבא היה מכין תמיד סלט ירקות ישראלי קצוץ, סלט שהיה סימן ההיכר שלו שנקצץ בסבלנות ושאת הטעם שלו אני מנסה לשחזר בכל סלט ישראלי שאני מכינה.
לסלט היו נלווים או ביצים או חביתות ירק, היום החביתות האלה הפכו אצלי לבסיס ללביבות אבל המקור היה הכי טעים והכי כיף לפתוח את הסופ"ש איתן.

אין סוף לאפשרויות של מה שיכול להיכנס לחביתות האלה לפעמים זה היה רק פטרוזיליה ובצל קצוצים, אבל בדרך כלל זו היתה לביבת תרד גדולה,עם קצת תפוח אדמה שבושלה במחבת מכוסה, ואיכשהו אבא היה הופך אותה בלי שתתפרק ואז היינו יושבים יחד כולנו ומתפנקים, עם לחם אחיד טרי.
עם השנים החביתות האלה הפכו לפינוק שבת בבוקר שלנו, ופעם האחרונה בא נסענו לטייל החביתה נכנסה לכריכים של כולנו, וחצי שעה לתוך הדרך לא נשאר פירור ממנה מוכיחה לכולנו שלפעמיםה טיול זה רק תירוץ.
אבא שלי נפטר לפני שנתיים, אבל השעות שבהן ביליתי איתו במטבח עדיין צרובות לי בזיכרון.