קטגוריה: פסטות

מנת פסטה שהתחילה בלשחזר מנה אהובה ממסעדת ביג מאמא האהובה. עם השנים המנה השתנתה והיום היא קצת מושפעת מהגרסא שלי ל-mac & cheese בייתי. זו המנה שחברה שלי ביקשה שאכין לה אחרי שילדה את בנה הבכור. השנה כשהיא ועוד חברה טובה הגיעו לבקר אותי בקליפורניה החלטתי שזו תהיה מנה טובה לפתוח איתה את הביקור. המנה הזו מזכירה לי את תועפות הפרמזן שהיינו זוללות ביחד בכל מסעדה איטלקית בה ישבנו. ובעיקר מזכירה לי כמה התגעגעתי לשבת לקשקש עם החברות מישראל.
אוכל טוב, אוירה ומקום כיפי הם מרכיבים חשובים במפגשי חברים, אבל המפגשים הכי כיפיים שלנו היו בהליכה בשכונה ביחד או בישיבה בספסל מתחת לבית. בלי אוירה, בלי אוכל גג תאורה של פנס רחוב, ועדיין היו שיחות טובות וחברות שלא תעלם גם עוד שמונים שנה. לפעמים כל מה שצריך זה אנשים אהובים וכל מה שמסביב זו רק תפאורה. מודה על הביקור הנדיר הזה ומחכה עם מלא געגועים, עד למפגש הבא.

סתיו בקליפורניה, עונה בה נפגשים עם מגוון כ״כ רחב של דלעות שאי אפשר שלא להתנסות איתן. הפעם דלעת ספגטי, דלעת שלאחר אפיה אפשר לגלף את תוכנה שנראה כשערות ספגטי. לכאורה תחליף בריא לפסטה, אבל מהיכרותי עם עצמי ועם סובבי, גם אם אפשר שהדלעת תשמש כפסטה, סיכוי יותר טוב שנוודע אליה כחלק מהרוטב, ואולי בהמשך נוריד את כמות הפסטה ונגדיל את כמות הדלעת. המטרה היא להוריד את מפלס האנטי כשפוגשים בשערות דלעת במקום בפסטה, ובשאר הירקות שבמנה. ברגע שכבר נחשפנו לטעם ולמרקם החדש נהיה פתוחים לנסות את זה שוב ואולי בהמשך להחליף את הפסטה בדלעת לגמרי. בינתיים השילוב של הירקות עם הפסטה ורוטב השמנת עובד נהדר. ואני ממשיכה לנסות ולשנות את היחסים בין כמות הירקות לפסטה מפעם לפעם. ולשווק אותה כפסטה ברוטב שמנת.

אנחנו אחרי ביקור משפחתי כייפי ומרגש, כחלק מהביקור גילינו שהאחיינים האהובים שלנו מאוד מפונקים לגבי מה הם מוכנים לאכול. הם בעיקר אוהבים את האוכל של אמא שלהם, ובצדק. לשמחתי הפסטה הזו עברה את המבחן שלהם, בכמה וריאציות. ולמה זה משמח? כי בניגוד לרוטב עגבניות רגיל שילדים אוהבים ברוטב הזה יש גם ירקות. אז גם קיבלתי אחיינים מרוצים שמצאו מה לאכול אצלי בבית, וגם הצלחתי להאכיל אותם בבטטה, גזר, עגבניות בצל ושום. הרוטב הזה מוכיח את עצמו אצלינו, כל פעם כשאנחנו מארחים ילדים בבית, בררנים יותר או פחות. יש העדפה ברורה לפסטה ברוטב עגבניות, שלא לומר דרישה לפסטה הזו ובקשה לקחת הביתה ללאנצ׳ בוקס של מחר. רוטב עשיר לפסטה שפשוט עובד, ובשינויים קטנים יכול להפוך לרוטב רוזה (או כמו שהאחיינים שלי קוראים לו: ״פסטה חלבית״) ולשמש כרוטב ללזניה או רוטב לפיצה.

מאחר והיינו בשבועיים של טיולים דיי אינטנסיביים, ומאחר ואני אוהבת יעילות הכנתי כמות כפולה מהרוטב, והקפאתי אותו וככה כשחזרנו מארבע ימי טיול מעייפים היתה לנו ארוחה מוכנה במינימום מאמץ ומקסימום רכיבים בייתים. ביום האחרון אותו הרוטב הפך גם לרוטב לפיצה שאפשר לקחת לטיסה לארץ, הרי ברור שלא אתן לאחיינים שלי לאכול אוכל של מטוסים. ועכשיו כשיש מה לאכול נותר רק לחכות למפגש הבא!

״יש פסטה פסטו?״, שאלה נפוצה בבית שלנו.  אפשר לומר בפה מלא שזה הרוטב שכל בני הבית אוהבים, משתלב נהדר עם כל ארוחה חלבית ותמיד אפשר להעשיר אותו עם עוד כמה ירקות ירוקים. לפסטה הזו יש כמה וריאציות כולן ממש טעימות, למתחילים: כשעדיין מתרגלים לפסטו, מוסיפים קצת שמנת, הרוטב בהיר יותר, בהמשך אפשר להוריד את השמנת, עדיין לא להשתולל עם יותר מידי ירקות. ולבסוף אחרי שהפסטו הוא כבר בן בית, להוסיף ירקות ירוקים מאודים קלות כמו ברוקולי או שעועית ירוקה ואפילו מעט גזרים. אם רוטב הפסטו כבר מוכן מראש, יש לנו ארוחת ערב מושקעת שמוכנה בעשר דקות.