קטגוריה: קציצות

הפעם מתכון שקצת דורש אורח רוח , אבל כמו תמיד עם כל האפשרויות להקל ולקצר את הדרך ככה שאפשר להתפנק על סיר קובה מהביל, בפחות זמן והשקעה ועם מקסימום טעם.

להכנת הקובות:
הרעיון הוא שאת הקובות ניתן להכין בסרט נע, מכינים את הבצק, בזמן שהבצק סופג את המים (והמרק מתבשל) אנחנו מכינים את תערובת הקציצות ואז מכינים מגש עם כדורי בשר, ניתן להקפיא אותם לעשר דקות מה שיקל על עבודת העיטוף בבצק, אבל הטריק של שימוש במערוך חוסך הרבה מהמאמץ ולמעשה אני לא רואה אין צורך להקפיא.
מרדדים עיגול בצק, מפרידים ממשטח העבודה ממלאים וסוגרים את הקצוות, אם יש עודף בצק מחזירים לקערת הבצק. במגש הקיציצות, נחליף כל קציצה בקובה, ולאחר כשיש לנו כ 20 קובות מוכנות, אפשר להכניס אותן למרק לבישול – ככה כולן מוכנות באותו זמן והבישול הוא אחיד.

אם רוצים להקפיא להכנה הבאה:
אם עושים את עבודת הגילגול בצורה מרוכזת, ניתן להקפיא קופסאות סגורות של קובות – כשל קובה מופרדת ע"י נייליון נצמד או נייר אפייה. בפעם הבאה שנרצה להכין קובה זה יהיה הרבה יותר פשוט, כי מהפריזר הן נכנסות למרק (חשוב לשים לב שהן יופרדו אחד מהשנים בזמן ההקפאה).

ואם ממש אין לנו זמן לגלגל קובות:
ואם ממש ממש לא בא לכם לגלגל קובות, תוסיפו לתערובת הבשר חצי כוס סולת ותערבבו היטב, ופשוט תגלגלו לקציצות. בנוסף נכין כמחצית מבצק הקובה אותו נפזר בסיר כנטיפים (פיסות בצק שרודד) מקבלים את כל הטעם והרבה פחות עבודה.

כל אחת מהגרסאות האלה תהיה טעימה, מה שבטוח בטוח, ובזמן שאתם מתלבטים באיזה מהם לבחור אני ממליצה להתחיל להזהיב את הבצל.

בתמונות הכנתי סדנא של קובה בבית, גם סלק וגם דלעת במקביל לכן הכמויות כפולות.

חזרתי מחופשה קצרה לכבוד בת המצווה של הילהלוש שלנו, היה כיף  לטייל אבל כיף גם לחזור הביתה למטבח ולאוכל הבייתי, ואם כבר אוכל בייתי אז הקציצות האלה.
סיר הקציצות הזה הוא מסוג הסירים שלאט לאט מרכזים את כל בני הבית סביבו. עוד לפני שהסיר מוכן לגמרי, כל אחד טועם קציצה רק כדי לראות איך יצא, ולא לאט כל הסיר הענק הזה מתחסל. וזה חלק מהכיף כשיש סירים בבית.
שני פרטים קטנים הופכים את המתכון הזה לכזה שנעלם מהסיר קציצה אחר קציצה. האחד, זו הסולת שמחליפה את פרורי הלחם, הסולת גם מוסיפה לרכות על הקציצות אבל גם מסמיכה את המרק ויוצרת סוג של מרק קובה בלי החלק של הגילגולים. והפרט השני הוא הירקות שברוטב העגבניות, לרוטב העגבניות המסורתי הוספתי הפעם גם סלק, בטטה וגזרים, הרוטב נטחן למחית חלקה אבל משאיר אותה עם צבע אדום-בורדו עמוק. אני הגשתי את הקציצות עם פסטה, אבל גם אורז או קוסקוס ישתלבו איתו נהדר. סיר שעושה ריח של בית, ושכיף לראות את כולם זוללים ממנו.

קשה לי להסביר כמה קסם יש בקציצות האלה, קציצות דגים עם סלק וחומוס, שמשלבים גם ברוטב וגם בתערובת הקציצות. השילוב הזה יוצר קציצות טעימות להפליא במרקם קליל, טעם הדג עדין.  וכן יש כאן קצת יותר שלבים מהרגיל, לכן הכנתי כמות גדולה שמאפשרת לנו להנות מהעושר הזה לכמה ימים.  זה סיר שממלא את הבית בריחות וצבעים, ואותי באושר לראות את הילדים זוללים את הקציצות האלה אחת אחרי השנייה, כאילו שכחו שהם בגיל ההתבגרות ועליהם לקטר כל היום. בקיצור, חייבים להכין.
אם בכל זאת לא לגמרי השתכנעתם לנסות אני ממליצה בחום, שתניחו קערה  להשרייה של כוס גרגירי חומוס על השיש, בתור התחלה. בזמן שאתם מתלבטים, וסתם חיים את חייכם, תנו להם להתחיל את התהליך. וככה או ככה תוכלו להתפנק על כמה מתכוני חומוס אחרים מהבלוג.

למתכון "קציצות דג ברוטב סלק וגרגירי חומוס"

בביקור האחרון שלי בישראל גיליתי שלדודים שלי מצד אמא יש מסורת, סוג של פרלמנט. הפרלמנט הזה נפגש בבית, כל יום בלי יוצאים מן הכלל ועל מרכיב האוכל במפגש בו מנצחת דודתי האהובה קלו. אני אוהבת כל מאכל שדודה שלי מכינה מאז שלמדתי ללכת לבית שלה ולהציץ בסירים. ובגלל שזו הזדמנות לבקר את כל הדודים שלי יחד, החלטנו גם בביקור האחרון לקפוץ לבקר בזמן הפרלמנט. זו היתה החלטה חכמה מהרבה בחינות, אבל האורז הזה שהוגש לנו ע״י דודתי עם קבבים טריים מחזק את הבחירה. השילוב של אורז וכרוב קיים מאז ומתמיד, באינספור סוגי ממולאים, אבל כאן יש איזשהו טריק, הכרוב איננו ממולא, הוא חתוך דק ומשלב, כמו מתחבא באורז, והוא נזלל ע״י כולנו אף על פי שהשעה היתה רק עשר בבוקר. הג׳ט לג הוא לא תירוץ, זה האוכל של דודה שלי שפתח לכולנו את התאבון. והנה עוד סיבה מיני רבות לזה שאני לא יכולה לחכות לביקר הבא!
בחזרה הביתה, היתה דרישה שנכין שוב את האורז עם הכרוב, המתכון שוחזר עם טונות של געגעועים. הוספנו גם את הקבבים של יותם, מתכון טעים שתמיד כיף לחזור אליו.

עבר הרבה זמן מאז שאכלתי את הקציצות האלה, אני לא יודעת איך זה קרה, בעצם אני כן. יש מאכלים שמקוטלגים כאוכל שאוכלים אצל אמא ואבא. מאחר וכבר הרבה שנים אני לא גרה בבית, ולא קרוב להוריי האהובים שנפטרו בשנים האחרונות, חלק מהמאכלים האלה אני מכינה לבד, אבל את הקציצות מחשייה האלה איפסנתי במח כקציצות שאני אוכלת ישר מהמחבת כשאמא או אבא מכינים אותם ואז יום למחרת אוכלת אותן עם הקוסקוס כשאבא מכניס אותן למרק כדי לתת להן מרקם קצת שונה ולחמם אותן. כל הזיכרונות האלה הם כל כך רחוקים מהיום כשאני בעצם האמא וכבר אין מי שיפנק אותי ככה (יש פינוקים אחרים ובכל זאת מתגעגעת גם לאלה). וככה יצא שעם הרבה לחלוחית בעיניים הכנתי את הקציצות האלה. התענגתי לראות את הילדודס שלי חוטפים אותן מהמחבת ישר כשהן חמות וטריות וגם התענגתי על הזיכרון של ההורים האהובים שלי שכשהם הכינו את הקציצות האלה לא עלה בדעתי שיש בהן לא מעט עבודה. בשתי דקות מחבת היתה מונחת על הגז, והקציצות היו מטגנות להן.
הקציצות האלה שכל כך מזכירות מפרום, בניגוד למפרום הן לא מסודרות ומאורגנות בין שני פלחי תפוחי אדמה עבים. כאן מייצרים כדור של קציצה ועוטפים אותו בסלילי תפוח אדמה בצורה עדינה ככה שמכל דופן מוסיפים עוד פיסת תפוח אדמה – סוג של עבודת יצירה במטבח, גם טעים וגם כיף. לאחר העיטוף הקציצה נטבלת בביצה ובקמח ואז עוברת לטיגון עמוק. כמובן שלא יקרה כלום אם נעשה את זה בסגנון של מפרום, אבל אני אוהבת את הצורה הזו, כשתפוח האדמה לא מאוד עבה והוא לא כיס לקציצה אלא מעטפת דקה וטעימה. אחרי שהכנתי אתם, עם קוסקוס שיצא הכי טעים שאפשר. והתפנקנו כמה ימים פה בבית אני שמחה לחלוק את ההנאה הזו גם איתכם. את קריאות ההתלהבותש לי מכמה הקציצות יצאו טעימות היה קשה להסתיר.
אני ממש אשמח לראות גם אחרים נחשפים למתכון המהמם הזה, התענוג הזה מגיע לכל בית ולא רק לבית שלנו. 

יום ראשון בערב, ואני נכנסת למטבח לבשל את ארוחת הצהרים לימים הקרובים, גרגירי החומוס כבר הושרו מהבוקר, ומחכים לראות לאן אנחנו הולכים מכאן. ככה נולד לו מרק חומוס עשיר ומפנק, המרק יצא כל כך טעים שהחלטתי הוא יכול להפוך גם לרוטב לקציצות עוף שהכנתי במקביל. סיימתי עם שלוש מנות צבעוניות וטעימות, שיכולות להעשיר את השולחן בערב פסח: מרק חומוס, קציצות עוף אפויות, וקציצות עוף ברוטב. התחלה טובה לשבוע חדש, בשילוב עם אורז, כל אחד מבני הבית מצא משהו טעים לאכול. מתחילה לעשות סדר בבלאגן עם מתכון מסודר שגם כשר לפסח.

מסעדת עדנה האגדית ברמת השרון, כמה עצוב שהיא נסגרה בשנה האחרונה. אני צריכה יותר מעשר אצבעות כדי לספור את המנות האהובות עלי במסעדה הזו. בשנים האחרונות בנוסף לאוכל המדהים שהיה להם תמיד הם גם פתחו מאפיה שרק בשבילה קפצנו לרמת השרון שוב ושוב. בכל ביקור משפחתי בארץ, היינו קופצים לעדנה לפחות פעם אחת.לפודיס הקטנים שלי (שאכלו שם מגיל אפס), היו מנות מועדפות, ומה יכול ליצור זכרונות טובים מהארץ אם לא האוכל המדהים שלנו?! יובל תמיד הזמין קדרת בקר ברוטב חצילים ועגבניות והילה תמיד את הקציצות ברוטב סלק (רוני כילדה שלישית טיפוסית, טעמה מכולנו). כשעברה שנה מאז שהביקור האחרון, התחלנו לנסות לשחזר את הקציצות האלה גם בבית, הגרסא הזו קרובה מספיק כדי להקרא הקציצות של עדנה בבית. הילדים מאוד אוהבים לאכול אותן בגלל הצבע הסגול-ורוד שזה יוצר לאורז, והטעם המיוחד שלהם ,החמוץ מתוק משתלב נהדר גם לנו המבוגרים.

פתיתים וקציצות האוכל שהכי מזכיר ארוחת צהרים בישראל, בראש אני כבר חוזרת להליכה בשמש מהבה״ס הביתה. כמובן שאי אפשר בלי קצת שידרוגים: הפתיתים הם לא בצבע לבן משעמם, הקציצות משולבות בבטטה שיוצרת רכות וצבע. כל פעם שאני מכינה את הפתיתים האלה, אני נזכרת במחאות של הילה בעבר: ״למה אי אפשר פתיתים בלי כלום?״ , אבל אחרי כמה פעמים של מחאה, דיבייט קלאב זה כאן אצלי בבית, כל יום כל היום!, הילדה התרגלה שפתיתים באים עם גזר וקישואים, ושבצל זה הדבר שנותן את כל הטעם לאוכל אז אי אפשר בלי. ולפעמים היא אפילו מסבירה את זה לאחותה הקטנה. העיקר שיצא טעים ונזלל.

למתכון "פתיתים וקציצות עוף בטטה"