ליאת דרמר

סלט סלק חמצמץ ושומי, אחד הסלטים שתמיד היו על השולחן בבית הורי. כדרכם של מתכונים, הם משתנים עם הזמן, לסלט המסורתי, עם הלימון והשום, נוספו גבינות או יוגורט. בגרסא הזו כמה כפות יוגורט נוספות לסלט בזמן ההגשה, אבל אפשר להוסיף גם גבינות עיזים שהשילוב שלהם עם סלק מוצלח מאוד.
את הסלק אפיתי בתנור כשעה בחום של 180 מעלות, אבל זה בעיקר קרה כי הכנתי המון דברים אחרים והיה לי זמן ותנור שעבד גם ככה. אם רוצים לקצר זמנים אפשר לבשל את הסלק במים, זה יקצר את זמן הבישול לחצי שעה. האפייה שומרת את הטעמים ומצמצמת אותם, אבל בשתי הצורות מתקבל סלט טעים וכיפי שישתלב נהדר לבראנץ כיפי.

ולפעמים אני זו שצריכה להתפנק: חופש גדול, ניר בנסיעת עבודה לארץ פעם שנייה בחודשים, ואני מוצאת את עצמי עובדת, מסיעה ילדים לחברים חוגים וקיטנות, ומנסה גם לתת להם הרגשה של חופש גדול אז בין לבין גם הולכת ללונה פארק. בתוך כל זה, הייתי צריכה למצוא איים של שפיות עבור עצמי, ספר טוב שקראתי, קפה עם חברה, כל דבר שיגרום לי להרגיש שאני לא רק נהג ומפעילה. המג׳דרה הזו היתה שיחוק בשבוע הזה. אחד המאכלים שאני הכי אוהבת, כל כך טעים, שגם כשאכלתי אותה כמה ימים ברצף בכל מיני וריאציות היא שימחה אותי. והנה חזרנו לשיגרה, ניר כאן, ומייד הכנתי את המג׳דרה שוב כדי לחלוק גם איתו את הטעם ושפע הבריאות הזה.

יש המון גרסאות למג׳דרה, אני אוהבת את זו, ביחס של אחד לאחד בין האורז לעדשים, וגם כשקודם מבשלים את העדשים ומשתמשים במי הבישול המבולים שלהם להמשך הבישול של האורז. מכוס אורז וכוס עדשים יוצא סיר ריחני וטעים, כל פעם שאני רואה את הסיר הזה אני נזכרת במרק מכפתור, בעיקר שני רכיבים שביחד יוצרים מנת חלום.

אנחנו אחרי ביקור משפחתי כייפי ומרגש, כחלק מהביקור גילינו שהאחיינים האהובים שלנו מאוד מפונקים לגבי מה הם מוכנים לאכול. הם בעיקר אוהבים את האוכל של אמא שלהם, ובצדק. לשמחתי הפסטה הזו עברה את המבחן שלהם, בכמה וריאציות. ולמה זה משמח? כי בניגוד לרוטב עגבניות רגיל שילדים אוהבים ברוטב הזה יש גם ירקות. אז גם קיבלתי אחיינים מרוצים שמצאו מה לאכול אצלי בבית, וגם הצלחתי להאכיל אותם בבטטה, גזר, עגבניות בצל ושום. הרוטב הזה מוכיח את עצמו אצלינו, כל פעם כשאנחנו מארחים ילדים בבית, בררנים יותר או פחות. יש העדפה ברורה לפסטה ברוטב עגבניות, שלא לומר דרישה לפסטה הזו ובקשה לקחת הביתה ללאנצ׳ בוקס של מחר. רוטב עשיר לפסטה שפשוט עובד, ובשינויים קטנים יכול להפוך לרוטב רוזה (או כמו שהאחיינים שלי קוראים לו: ״פסטה חלבית״) ולשמש כרוטב ללזניה או רוטב לפיצה.

מאחר והיינו בשבועיים של טיולים דיי אינטנסיביים, ומאחר ואני אוהבת יעילות הכנתי כמות כפולה מהרוטב, והקפאתי אותו וככה כשחזרנו מארבע ימי טיול מעייפים היתה לנו ארוחה מוכנה במינימום מאמץ ומקסימום רכיבים בייתים. ביום האחרון אותו הרוטב הפך גם לרוטב לפיצה שאפשר לקחת לטיסה לארץ, הרי ברור שלא אתן לאחיינים שלי לאכול אוכל של מטוסים. ועכשיו כשיש מה לאכול נותר רק לחכות למפגש הבא!

עברו כמה שנים מאז ששתיתי פריישק של יוטבתה בטיילת מול הים, בננה, תמר על חלב. הפרישייק שאני מכינה היום שונה לגמרי ממה שהייתי שותה אז, ובכל זאת כשאני חושבת על פרישייק אני קופצת לגיל 17 בטיילת בתל אביב ככה זה עם זיכרונות טובים הם מחכים להזדמנות הנכונה לצוץ. לשמחתי המילה הושרשה גם בדור הבא שאני  מגדלת בבית והיום היא מהווה זיכרון של פינוק בייתי לילדים שלי.
עבורי פרישייק משמש ככר פרועה בשבילי לפנק אותם במשהו שהוא כמו גלידה, אבל מבחינתי מכיל הרבה דברים בריאים. הבסיס – פירות, אבל להם נוספים זרעי צ׳יה, קוואקר, יוגורט וחלב שקדים. הצבע המשגע (לרוב יוצא סגול בגלל דובדבנים או שזיפים או אדום ורד בגלל תותים) גורם לזה שהם יהיו מוכנים לנסות. ואחרי שמנסים כבר מתמכרים.
בגלל הנטייה שלי להכין כמות ענקית, קניתי כד קטן שמוגבל לליטר, ומגביל אותי להשתמש בשלושה סוגי פירות ובכמות סבירה. זה כל כך פשוט להכין שאין צורך לייצר מעבר למה שנצרוך מייד, אבל אם נשארתי עם אקסטרה שייק, אני מקפיאה אותו בכוס עם כפית בפנים, ומפנקת בארטיק בפעם הבאה.
אני אוהבת להכין את הפרישייק עם הילדים, לערב אותם בבחירת הפירות ולתת להם לראות איך משהו בריא יכול ליצר גם משקה צבעוני וטעים. מעבר לפינוק היום יומי לילדים, פרישייק הוא תמיד תוספת כיפית לבראנץ׳ מפנק.

הצלם שלי נסע לביקור בישראל, והשאיר אותי עם שלושה ילדים צמודי מסכים. אז בין כמה רגעי קסם שבהם הצלחתי לשלוף אותם מהמסך וכמה ריגעי באסה שקצת פחות, גנבתי לי כמה שעות בשוק האיכרים. התענגתי על שפע ירקות ופרחים יפיפים, פגשתי בברוקוליני יפיפה שהזכיר לי את המנה הזו ואנשים שכמוני מחייכים כשהם רואים בזיליקום טרי, עגבניות אדומות מתפקעות, מאפים טריים ובאופן כללי שוק. הפעם בלי תמונות של המנה אבל בכל מקרה עם מתכון מעולה,והבטחה להוסיף תמונות בעתיד. ובינתים תמונה משוק האיכירם ב Mountain-View, צבעוני ויפיפה.

מסעדות איטלקיות בקליפורניה, הן לרוב גרסא אמריקאית של אוכל איטלקי, שזה לא ממש קרוב למה שאנחנו רגילים מישראל או איטליה. ובכל זאת, יש כאן כמה מסעדות שאנחנו חוזרים אליהם שוב ושוב ושוב כי אוכל איטלקי טעים גם בגרסא האמריקאית שלו. באופן ספציפי יש רשת מסעדות איטקלית, שאף אחד מקרובי לא מבין למה אני גוררת את כולם לשם כל פעם מחדש. לא זה לא האקסטרה שמנת שבה הם משתמשים, ובטח שלא הגבינה, זה הברוקולי. הם מכינים את הברוקולי בתנור של הפיצה עם הרבה לימון ושום ושבבי צ׳ילי.  אמנם אני לא הסועדת הסטנדרטית, אבל אין לי בעיה לא לאכול מהפיצה במסעדה ולהזמין רק את הברוקולי, ויש מצב שאזמין שתי מנות. אז אמנם תנור פיצה אין לי בבית, אבל הצלחתי להגיע לגרסא מוצלחת של המנה הזו. הסוד הוא לעבוד עם אש גבוהה, אבל להזהר לא לשרוף את הברוקולי לגמרי. אפשר גם במחבת וגם בתנור, בשתי הגרסאות זה טעים!

אני כל כך אוהבת סחוג, שכשנתקלתי במתכון הזה, ידעתי שאני חייבת לנסות אותו ובאותה הנשימה ידעתי שאני חייבת גם קצת לשנות. ממרח הפלפלים-אגוזים שלי עושה חייל, אבל עבורי הוא לא חריף מספיק, ואולי עם קצת שינוים והתאמות אני אמצא שילוב טוב יותר. well?! יותר מדויק מזה אין: למתכון המקורי של הסחוג, הוספתי שלוש כוסות של אגוזי קשיו וכוס של שמן זית, טחנתי אותם במעבד המזון יחד. זה הוריד מעט את החריפות של הסחוג, ומאז שהממרח הזה בבית, אני מוסיפה אותו לכל מנה שהיא. החריפות עושה את שלה ומקפיצה כל מנה, ויחד עם זאת האגוזים מאזנים את החריפות ככה שזה לא מאוד מאוד חריף אלא רק נותן נגיעה נעימה של חריפות.

ההמלצה שלי היא להכין סלט ירוק (חסה,כרוב, גזר ובצל) ולהוסיף שתי כפות סחוג קשיו ושתי כפות טחינה ומעט לימון לתיבול, פוף גיוונו את הסלט הירוק הרגיל לסלט שהוא פשוט תענוג. עוד המלצה להוסיף את הממרח לכריכים: כריך חביתה גבינת גאודה, או כריך טונה כשהממרח לכריך הוא הסחוג קשיו. והכי אהוב עלי בשבוע הזה: טורטיה שחוממה טיפה על מחבת, מעליה אני מורחת שכבה עדינה של הסחוג קשיו, עם חצי אבוקדו פרוס, ורצועות חזה עוף, אושר צרוף!

עוד שילוב שעבד מעולה, זה להוסיף לפסטה ברוטב עגבניות כף סחוג (מוסיפה לקערה עם הפסטה החמה ומערבבת), רוטב העגבניות של הילדים הפך לרוטב ארבייטה. כבר שבוע שלם שכמעט כל מנה שאני אוכלת היא בצרוף של הממרח סחוג קשיו, ושבוע שלם שאני מתענת על השילובים הכייפים האלה.

המטבח התאילנדי הוא אחד המטבחים האהובים עלי.  אני אוהבת את השילוב של החמוץ והמתוק, אוהבת את החריפות במידת מה, ואת זה שלמרות שהמנות בתאילנדיות לרוב משתדכות תמיד לאותן ירקות: קארי אדום עם דלעת ותפוח אדמה, קארי ירוק עם חציל וכדומה, אין שום בעיה לשחק עם כל ירק אחר שאוהבים. הבסיס הוא: חלב קוקוס עם מחית קארי (שאותה אני קונה כדי לקצר תהליכים), חלבון  (טפו, שרימפס, עוף או בקר או בלי), ושפע ירקות: אין גבול למגוון הירקות שניתן להוסיף כאן: תפו״א, דלעת, חציל, ברוקולי, שעועית ירוקה, גזר, פטריות. הדבר היחיד שצריך לשים לב הוא שהירקות יהיו כמעט מבושלים כשמכנסים את החלבון, כלומר אם במקרה הזה אנחנו מבשלים את המנה עם דג שזמן ההכנה שלו הוא כ – 25 דקות, אז לפני שמוסיפים את הדג נוודא שהגזר (הירק הכי קשה במנה) כמעט רך, מה שמבטיח שלא נבשל את הדג יתר על המידה. מחית הקארי נשמרת במקרר לאחר פתיחה חודשים ארוכים. מחית הקארי מאפשרת לייצר מנה בטעמים עשירים ובמינימום זמן.

למתכון "סלמון עם ירקות ברוטב קארי ירוק"

במיה ברוטב עגבניות עם הרבה בצל ושום, מעדן פשוט טעים וסופר בריא. כדי להמנע מהריריות של הבמיה צריכים להתחיל את הבישול בטיגון עם מעט שמן לכמה דקות. הפעם הכנתי את הבמיה מבמיה קפואה, כי הטרייה שהיתה בסופר נראתה קצת מבאסת. טרייה או קפואה, גדולה או פיצית כמו שמצולמת בתמונה, תעשו לעצמכם טובה ותכניסו אותה לתפריט. ירק טעים וכל כך בריא שפשוט כיף להכניס למטבח. התבשיל הזה יכול להאכל כתוספת ירק למנה או כסלט מבושל. המלצה קטנה לסיום, אם הגעתם לשוק ויש במיה טרייה ויפה, תנשנשו אותה כפי שהיא, זה טעים ממש!