מנת פסטה שהתחילה בלשחזר מנה אהובה ממסעדת ביג מאמא האהובה. עם השנים המנה השתנתה והיום היא קצת מושפעת מהגרסא שלי ל-mac & cheese בייתי. זו המנה שחברה שלי ביקשה שאכין לה אחרי שילדה את בנה הבכור. השנה כשהיא ועוד חברה טובה הגיעו לבקר אותי בקליפורניה החלטתי שזו תהיה מנה טובה לפתוח איתה את הביקור. המנה הזו מזכירה לי את תועפות הפרמזן שהיינו זוללות ביחד בכל מסעדה איטלקית בה ישבנו. ובעיקר מזכירה לי כמה התגעגעתי לשבת לקשקש עם החברות מישראל.
אוכל טוב, אוירה ומקום כיפי הם מרכיבים חשובים במפגשי חברים, אבל המפגשים הכי כיפיים שלנו היו בהליכה בשכונה ביחד או בישיבה בספסל מתחת לבית. בלי אוירה, בלי אוכל גג תאורה של פנס רחוב, ועדיין היו שיחות טובות וחברות שלא תעלם גם עוד שמונים שנה. לפעמים כל מה שצריך זה אנשים אהובים וכל מה שמסביב זו רק תפאורה. מודה על הביקור הנדיר הזה ומחכה עם מלא געגועים, עד למפגש הבא.
אחת המנות שאני הכי אוהבת להכין ולאכול, לא משנה באיזו וריאציה לביבות תמיד יהיו טעימות, ויש מלא מלא אפשרויות לגוון איתן עם התיבול או בסוג הירקות שנוספים. משתפת בשני גרסאות האחת הלביבות הבסיסיות, מתכון שאימצתי בשימחה אחרי צפיה אדוקה בחיים כהן ב ״שום, פלפל ושמן זית״ ומאז התגלגל עם כמה שינויים במטבח שלי.
