יש לי שפע וריאציות של ממרחים, אז הפעם מצאתי חלופה יותר בריאה לאיך לאכול את הממרחים האהובים כל כך בלי רגשות אשם.
קרקרים שהרכיב המשמעותי בהם הוא קוואקר ואגוזים, כשמצרפים אותם לצלחת ממרחים מקבלים ארוחת פינוק. בגלל שהם עשויים מאגוזים הקרקרים האלה דיי ממלאים ככה שצלחת ממרחים עם כמה קרקרים בהחלט יכולה להוות ארוחת בוקר או ערב קלילה.
מנה בהשראת קוקישף, השילוב של הבצל והפטריות עם העדשים הנימוחות ממש יוצר את המרקם והטעם של ממרח כבד. זכינו בכיף של ממרח בלי רגשות האשם על הבריאות או על הכבד.
מנה טעימה ונהדרת ממש, קלה להכנה וכן היא תשלב נהדר גם עם מצה.
אחד המאכלים הכי אהובים פה בבית, ועם זאת לקח לי זמן להגיע למתכון המדוייק שפשוט מצליח. מעבר ללדייק עם כמות הנוזלים והטחינה, כמה טיפים קטנים שבעיני עושים הבדל גדול:
אני מעדיפה להשתמש בגרגירים יבשים ולהשרות אותם, המאמץ מינימלי בעיני, והבונוס של לקבל עוד גרגירים חומוס שכבר מושרים ומבושלים בסוף התהליך שווה. עם זאת, אני מבינה שלא כולם אוהבים את ההתעסקות הזו ולכן אפשר להשתמש בגרגרים מבושלים מראש. אני לא מכינה יותר מכוס גרגירי חומוס יבשים, זה מספיק לשתי כמויות גדולות של חומוס (בערך קילו) ומשאיר לי מקום בפריזר לעוד דברים.
ארטישוק הוא אחד הירקות שאני הכי אוהבת, בסוף האכילה נשארים עם טעם עדין עדין וכיפי בפה, טעם שאי אפשר לשחזר בשום צורה. הפעם, התחשק לי להכין ממרח כלשהו, אלתרתי עם ארטישוק, בצל ושום שעברו סוג של בישול קונפי זריז, בתוספת של תועפות לימון, וטחינה זריזה. סיימתי עם ממרח מהמם שטעים כשהוא חם ישר מהמחבת, וגם יום למחרת כשהוא קר.למנה הזו יש שני סגנונות, פעם אחת החיתוך גס ומכוון לממרח, ופעם שניה חיתוך מדוייק שיוצר סלט ארטישוק חם.
מאחר ונשאלתי פעם בשוק האיכרים, מה עושים עם הירק הזה, אני חייבת לציין גם את צורת האכילה הקלאסית של ראשי ארטישוק:
מבשלים את הארטישוק כשעה בסיר גדול מלא מים, לאחר הבישול מעבירים לצלחת וקולפים עלה עלה ונוגסים בקצה הפנימי שלו, ניתן לטבול במטבל כלשהו (מטבל שום על בסיס יוגורט למשל), או פשוט לפזר מעט מלח.
אני לא יכולה לספור כמה אחרי צהרים ביליתי בהנאה של אכילת ארטישוק, בסוף האכילה נשאר הלב של הארטישוק, ממנו נסיר את השערות ונהנה מהטעם העדין עדין והכל כך מיוחד שלו.
את כל הממרחים שלי אני אוהבת אבל זה מרגש אותי במיוחד, מהסיבה שהוא לא יכול להיות זמין כל השנה. שום טרי זמין לתקופה קצרה, לפני שהשום מתחיל להתייבש והופך לשום שאנחנו מכירים. אז במקרה הזה, הממרח משמר את השום והופך אותו לזמין לתקופה ארוכה יותר. ותוך כדי זה, הופך אותו גם לקל לשימוש, כי ברגע שיש לנו צנצנת של ממרח שום, היא יכולה להקפיץ כל מנה כמעט שנכין: כריכים, סלטים, דג מבושל, רצועות טופו מוקפצות ואני יכולה להמשיך עוד ועוד. כבר שבוע שאנחנו בבית חוגגים עם הממרח הזה, בכל כריך ותבשיל, פשוט כיף.
השלב הבא? למהר לשוק האיכרים הקרוב לרכוש צרור שומים ירוקים לפני שהעונה תסתיים, זר שישמח לבב אנוש, שלא לדבר על צנצנת עם פסטו שום כזה.
הקורונה הדפקה על דלתינו השבוע, ואני מקפצת ביןבני המשפחה החולים עם אוכל מפנק, בתקווה ששפע הבריאות שבצלחת יקל על ההחלמה. בין קערות מרק לוהטות שמונחות בכניסה לחדר הבידוד, לשקשוקה מפנקת ובאגט טרי (בזכות המלצה חמה של מורן לב).ואינספור כוסות תה עם גינגר ודבש, הוספתי גם שום אפוי. השום הוא חלק בלתי נפרד מצלחות אנטיפסטי, ככה שכל סועד מחלץ את הבכפנוכו של השום עצמאית. הפעם לאחר האפייה, הוצאתי את כל שיני השום ומעכתי אותן מעט לממרח. הממרח הזה יחד עם באגט טרי או כחלק מהרוטב של הסלט הוא שילוב מנצח.
בזאת אני מודיעה לאדון אומיקרון שהגיע הזמן להפרד. מקווה שכמו שבשיר של שלום חנוך ״תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר״, אחרי ההתפרצות הזו נוכל לראות את השחר של אחרי המגפה. ועד אז, תשמרו על עצמכם, תשתו המון תה דבש גינגר, תאכלו מרקים מפנקים וגם קצת ממרח שום. האניטיביוטיקה של הטבע.
הפעם שתי גרסאות של פסטו שמרכיבות את הטוסט הכי אהוב כאן בבית: בצד אחד של הכריך מורחים פסטו בזיליקום, בצד השני פסטו עגבניות מיובשות, באמצע גבינת מוצרלה. עם כזה טוסט איך אפשר לקטר בטיול בשבת בבוקר, אפשר גם אפשר, אבל לפחות כולנו נהנים מפיקניק טעים בין שלל הקיטורים שאי אפשר בלעדיהם. בימים שבהם לא מטיילים הפסטו מתבל סלטים, כריכים או משמש כרוטב לפסטה.
את הפסטו האדום אני מכינה מעגבניות מיובשות שקונה משומרות בשמן זית עם עשבי תיבול, אם יש לכם עגבניות מיובשות ללא תיבול, נוסיף להם מעט עלי אורגנו או בזיליקום ושום.
אני כל כך אוהבת סחוג, שכשנתקלתי במתכון הזה, ידעתי שאני חייבת לנסות אותו ובאותה הנשימה ידעתי שאני חייבת גם קצת לשנות. ממרח הפלפלים-אגוזים שלי עושה חייל, אבל עבורי הוא לא חריף מספיק, ואולי עם קצת שינוים והתאמות אני אמצא שילוב טוב יותר. well?! יותר מדויק מזה אין: למתכון המקורי של הסחוג, הוספתי שלוש כוסות של אגוזי קשיו וכוס של שמן זית, טחנתי אותם במעבד המזון יחד. זה הוריד מעט את החריפות של הסחוג, ומאז שהממרח הזה בבית, אני מוסיפה אותו לכל מנה שהיא. החריפות עושה את שלה ומקפיצה כל מנה, ויחד עם זאת האגוזים מאזנים את החריפות ככה שזה לא מאוד מאוד חריף אלא רק נותן נגיעה נעימה של חריפות.
ההמלצה שלי היא להכין סלט ירוק (חסה,כרוב, גזר ובצל) ולהוסיף שתי כפות סחוג קשיו ושתי כפות טחינה ומעט לימון לתיבול, פוף גיוונו את הסלט הירוק הרגיל לסלט שהוא פשוט תענוג. עוד המלצה להוסיף את הממרח לכריכים: כריך חביתה גבינת גאודה, או כריך טונה כשהממרח לכריך הוא הסחוג קשיו. והכי אהוב עלי בשבוע הזה: טורטיה שחוממה טיפה על מחבת, מעליה אני מורחת שכבה עדינה של הסחוג קשיו, עם חצי אבוקדו פרוס, ורצועות חזה עוף, אושר צרוף!
עוד שילוב שעבד מעולה, זה להוסיף לפסטה ברוטב עגבניות כף סחוג (מוסיפה לקערה עם הפסטה החמה ומערבבת), רוטב העגבניות של הילדים הפך לרוטב ארבייטה. כבר שבוע שלם שכמעט כל מנה שאני אוכלת היא בצרוף של הממרח סחוג קשיו, ושבוע שלם שאני מתענת על השילובים הכייפים האלה.
ארוחת בוקר בשבילי זו ארוחה של טעימות ונישנושים, קצת מממרח פסטו, קצת מהחביתה, קצת מהסלט הזה וקצת מהאחר. לא מפתיע שגם בבראנץ אני אוהבת מגוון ושפע של ירקות שמגיעים בצורות שונות. בשבועיים האחרונים נפגשתי עם חברות לארוחת בוקר וערב, והממרח הזה היה משהו שהן עפו עליו. הכיף בממרחים הוא שאפשר להכין כל שבוע ממרח אחר, הם מחזיקים מעמד גם חודשיים במקרר. ואז כשפותחים שולחן אפשר בקלות לשלב כמה ממרחים עם לחם טוב ולהנות מהטעמים השונים ובאמת ליצור שילובים מרעננים ככה שכל אחד מוצא משהו שטעים לו על השולחן. בנוסף הממרחים האלה, מוכנים מרכיבים בריאים שכדאי להעלות את הצריכה שלהם: אגוזים, שמן זית, שום. הם כמעט תמיד הבסיס לממרח. לרוב הממרחים יהיו טיבעוניים, ככה שבעיני זה win win.
בשיגרה תמצאו אצלי במקרר את הממרחים האלה (בטוח שכחתי משהו):
כולם מלווים נהדר כריך טעים או יכולים להצטרף כחלק מרוטב לסלט ובעיקר מרעננים את השולחן בארוחות הבוקר והערב. הפעם הכבוד מוענק בלעדית לממרח הפלפלים והאגוזים, הצבע שלו אפרפר, הוא לא חריף עדין ושקט אבל אהוב על ידי כל מי שניסה אותו. אם החברים שלי אוהבים אותו, שווה שאשתף גם אתכם.
כשגרנו בישראל, היינו ישנים חלק מסופי השבוע בבית של ההורים של ניר. התאספות של כל המשפחה יחד, כל כל ילד חוזר לחדר ילדותו, בתוספת הבני זוג והנכדים. אמא של ניר היתה מפנקת בכל הדברים שכולנו אוהבים, אבל הדבר שאני הכי זוכרת הוא שלל הסלטים שהיא היתה מכינה. בארוחת שישי היה מבחר מאזטים מהמם, אבל לפני הארוחה, וגם בשבת בבוקר, הסלטים היו יוצאים שוב ושוב מהמקרר, אחד אוכל טחינה עם חלה אחד אוכל חומוס ואני עם סלט הפלפלים החריף הזה. לוקחת ביס, נשרפת מהחריף, אבל לא יכולה שלא לקחת את הביס הבא. ארוחת הבוקר שלי היתה הסלט הזה וגם ארוחת הערב לפני שנוסעים הביתה: פיתה עם סלט פלפלים וטחינה, חלה עם סלט פלפלים או לחם טרי. יותר משנתיים מאז שהיינו בארץ, וזכינו לאכול מכל המטעמים של ענתי, בארוחת שישי עם שולחן ארוך מעורבב עם המשפחה שלי והמשפחה של ניר, מנסים לאגור עוד ועוד זמן יחד שניה לפני שטסים בחזרה. אז תוך כדי שאני חולמת על הביקור בארץ ועל המפגש הבא עם כל המשפחה, הסלט הזה נוסף לשולחן הביתי שלנו.