פשטידה אידיאלית לאוהבי בורקס התרד, הקישים וכדומה, כי אם המילוי כ״כ טעים הוא בהחלט יכול לעמוד בפני עצמו. אני אוהבת את השילוב של תרד וגבינות, ובמיוחד אוהבת כמה הפשטידה הזו קלה להכנה, וכמה מהר היא נעלמת מהתבנית. מבחינתי זו עוד דרך לגרום לילדים להחשף לעוד ירקות שבשיגרה הם יכולים להתעלם מהם, אבל כשמונחת מולם פשטידה מהממת כזו, וכל המבוגרים מתענגים עליה, הם מוכנים גם לנסות. החלק של לנסות הוא החלק הטריקי עם ילדים, אחרי שמנסים כמה פעמים אפשר להחליט שלא אוהבים, אבל הניסוי חשוב, ומבחינתי כל מה שמפתה אותם לא להתקבע על פסטה, שניצל וקטשופ הוא מבורך. סיכוי טוב, שהקטנה שלי, תעשה פרצוף, תטעם בנגיעה ותגיד לא טעים לי, אבל כשהיא תעשה את הפרצוף, התגובה תהיה מעודדת: ״העיקר שניסית״ בלי להתרגש. היא תפגוש את הפשטידה הזו/תרד עוד כ״כ הרבה פעמים וכל פעם מחדש תשמע מסביבה כמה זה טעים, בסוף היא תנסה באמת, ובשאיפה תתאהב כמוני. זה שאוכל הוא בריא או מגוון לא אומר שהוא לא טעים. לנו המבוגרים הפשטידה הזו כ״כ טעימה שכשאוכלים אותה שוכחים כמה תרד זה בעצם ירק בריא עשיר בברזיל, ויטמינים ונוגדי חימצון.
חייבת לשתף בטיפ הזה: לאחרונה, גיליתי שוב כמה בצל מקורמל הוא טעים, אז המתכון הזה מתחיל בשבעה בצלים שקצצתי ונתתי להם לשבת במחבת עם אש נמוכה, כמה שיקח יקח, קירמול איטי ועדין, שמוציא את כל הסוכר הטיבעי מהבצל. כמובן שאפשר גם לעשות טיגון קצר יותר עד הזהבה, וזה בהחלט מספיק. העיניין כאן ששבעת הבצלים שהתקרמלו להם לאיטם נכנסו ללא מעט תבשילים באותו הסופ״ש, הם גם יכולים להכנס לפריזר ולצאת משם בעת הצורך, קיצור דרך שממש ממש משדרג מתכונים וחוסך הרבה זמן. בזמן שהבצל התקרמל, לא נדרשת יותר מידי תשומת לב, כי האש נמוכה, ואפשר גם שרוב התהליך יהיה עם מכסה סגור, ככה שלמעשה בזמן שאני מכינה את מה שנדרש לתבשיל הבא או סתם קוראת ספר עם כוס קפה, הבסיס לכ״כ הרבה אוכל טעים נוצר לו במחבת.
