לתפקוד ההורות שלי בלילה יש שני קצוות ברורים: באחד שינה עמוקה שמתוכה כל מה שאני יכולה להציע הוא חיבוק מנחם, ולרוב גם לא אזכור מתי הגיע אלי הגוזל למיטה, בשני אני עומדת על הרגליים בשניה, ומתפקדת בצורה תכליתית כשהמטרה העיקרית היא לחזור למיטה בהקדם. וככה יצא שהלילה טיילתי לשירותים ביוסמיטי וואלי. אחרי הטיול הלילי לא הצלחתי לחזור להרדם, ובשקט בבקתה בה שמעתי את כולם ישנים שנתי נדדה למחשבות על כריכים.
בין אם זה אוכל לבהס או אוכל למסלול בטיול, המטרה היא זהה, בנקודת עומס ביום, דקה לפני או אחרי שצלחת עליה קשה, כיף להתפנק על נשנוש טעים, כזה שמזכיר לך שיש מי שיודע מה אתה אוהב הכריך שלך. בטיולים, לרוב כריך טוב, פרוסה של עוגת גזר, או פרי פריך מספקים את הדרישה. בבהס זה יכול להיות ברקפסט בוריטו מפנק. עוד תזכורת קטנה במהלך היום, שלא משנה מה היה במהלכו, יש פה מישהו שרואה אותך ויש חיבוק ששמור לך גם אם עכשיו אמצע הלילה.
